# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/428/62/5/

ועל־כן אברהם ראש לגרים והוא התחיל לעשות גרים, כמו שכתוב (בראשית יב, ה): "ואת הנפש אשר עשו" וכו', כי אברהם הוא בחינת חסד, כי אברהם היה עושה חסד וצדקה הרבה עם כל העולם, שזה בחינת אויר הנח והזך, ועל־ידי־זה היה יכול לעשות גרים כנ"ל. וזה בחינת יום הראשון של סכות, שאז הוא בחינת אברהם, בחינת חסד, כי אז מתקבצין כל החסדים יחד - הפנימים והמקיפים, כמבאר בכונות (פרי עץ חיים, סכות, פרק א). ועל־כן אז הוא עקר לקיחת ארבעה מינים מן התורה, כמו שכתוב (ויקרא כג, מ): "ולקחתם לכם ביום הראשון" וכו', כי עקר שלמות המזבח הוא על־ידי החסד, שעל ידו נעשה אויר הנח וכו', והרצונות שמגלה הצדיק, שזה בחינת ארבעה מינים כנ"ל. ועל־כן איתא בכתבים (פרי עץ חיים, סכות, פרק ג) שבערב סכות צריכין להרבות בצדקה מאד, כי עקר התקון הוא על־ידי הצדקה, כנ"ל.

כי בסכות אז הוא בחינת שלמות המזבח על־ידי הגרים, כי אז מקריבין קרבנות הרבה יותר מכל הימים טובים, שזהו בחינת שלמות המזבח, כי אז מקריבין שבעים פרים בשביל שבעים אמות, שזהו בחינת גרים, שאנו מקריבין קרבנות בשבילם כדי שיהיה להם קיום, כמובא (שיר־השירים־רבה א, סד). ועקר כונתנו שיהיה להם קיום - כדי לברר הטוב מהם שהם הגרים. נמצא, שבסכות הוא בחינת שלמות המזבח על־ידי הגרים, כנ"ל. ועל־כן אומרים אז בסכות בכל יום (מלכים־א ח, ס): "למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלקים אין עוד" כנ"ל - להודיע לכל, אפלו לאמין דעלמא כי ה' הוא האלקים, וישמעו רחוקים ויבואו" וכו', דהינו גרים, כנ"ל. ושלמות המזבח הוא בחינת אכילה בקדשה (כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר), כי הוא חג האסיף - שאוסף כל מיני מאכל (סימן א' תנינא), בחינת תקון האכילה בקדשה, שזהו בחינת שלמות המזבח, שעל־ידי־זה נשלם השכל, שעל־ידי־זה יכולין לגלות ההתפארות והרצונות שהם בחינת יראה ואהבה, שזה בחינת אתרוג ולולב ומיניו וכו', כנ"ל: