# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/534/61/2/

וזה שכתב רבנו בפסוק (שמואל־א' טו, לג): "וישסף שמואל" (בסימן קלה) שביום־טוב הוא העלאת המלכות מבין הקלפות, כי זה בחינת עליות המלכות כשנתגלה בחינת ה' הוא האלקים, בחינת (תהלים עד, יב): "אלקים מלכי מקדם", בחינת (זכריה יד, ט): "ה' אחד ושמו אחד", 'שם' זה בחינת מלכות, כמו שמבאר שם (במאמר 'אנכי' הנ"ל), וזהו בטול הקלפות, כי נתבטל כל הרע, רק כלו טוב כלו אחד כנ"ל. וזה שכתב רבנו שם בפסוק 'וישסף' הנ"ל, שעל־ידי יום־טוב הוא בטול הגדלות על־ידי הצדיקים (כמו שכתוב שם בסימן קלה, עין שם). כי זהו בחינת יום־טוב, דהינו בטול אל האין־סוף בבחינת 'רצוא ושוב' כנ"ל, ומשם ממשיכין הצדיקים הקדשה כנ"ל, שכל זה תלוי בתכלית העניוות, בבחינת 'אין', כמו שכתב רבנו במאמר 'אנכי' הנ"ל.