# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/534/62/3/

וזה בחינת ערוב תבשילין, כי צרכי שבת נעשים ביום־טוב מדאוריתא, אך הערוב תבשילין הוא, כדי שלא ישכח את השבת ויברר מנה יפה לשבת (ביצה טו:), כי צרכי שבת ראויים שיהיו נעשים ביום־טוב, כי כל מלאכת אכל־נפש התר ביום־טוב, כדי להעלותו לבחינת ענג שבת הנ"ל, ועל־כן בודאי מתר צרכי שבת ביום־טוב, כי הם ענג שבת - שמלאכה כזו מתר ביום־טוב, כנ"ל. אך חכמינו ז"ל תקנו ערוב תבשילין, כדי שלא ישכח את השבת, כי מחמת שטרוד בצרכי יום־טוב - יוכל לשכח את השבת, הינו מחמת שטרוד במלאכת אכל־נפש של יום־טוב, שהוא כדי להעלותו לבחינת אהבה שבדעת, על־כן יוכל לשכח את השבת מאחר שזוכה גם עתה ביום־טוב לענג שבת כנ"ל, על־כן תקנו ערוב תבשילין כדי שיזכר ויברר מנה יפה לשבת, כי באמת, אף־על־פי־כן שבת חשוב בודאי יותר מיום־טוב, כי אז הוא שביתה לגמרי, כי אז נתגלה מעצמו אור האהבה שבדעת, כנ"ל.