# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/534/63/3/

וזה בחינת שלש רגלים, כי בששת ימי החל שאז שולטין הל"ט מלאכות - זהמת הנחש, בחינת דינים, אז קשה מאד להמשיך פרנסה, כי מהל"ט מלאכות, שהם בחינת דינים, משם יניקת זהמת הנחש, ועל־כן אי אפשר להמשיך הפרנסה בששת ימי החל, כי אם על־ידי בחינת הבעל־כח שמתפלל 'תפלה־בבחינת־דין' שהיא עומדת בצוארו של הסטרא־אחרא, שעל־ידי־זה מוציא ממנו כל הדעת וכל הקדשות שבלע וכו' כנ"ל, ואז נמשך הפרנסה אל הקדשה, וזה בחינת 'קשין מזונותיו של אדם כקריעת־ים־סוף' (פסחים קיח.), 'כקריעת־ים־סוף' דיקא, כי עקר בחינת קריעת־ים־סוף הוא בבחינה הנ"ל, כמבאר שם היטב במאמר הנ"ל, שקריעת־ים־סוף היא בחינת (תהלים עד, יג): "אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים", שמשברין ראשי תנינים זהמת הנחש על־ידי המטה עז שהוא ה'תפלה־בבחינת־דין' שעומדות לו בצוארו וכו' כנ"ל, ואז מכרח להוציא כל הדעת והקדשות שבלע, שהיא בחינת מים, בחינת (ישעיה יא, ט): "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים", וזה בחינת רעמים, בחינת (ברכות נט.): 'ענני דשפכי מיא' וכו' (עננים ששופכים מים), עין שם, ועל־ידי־זה נמשך פרנסה, כי עקר הפרנסה תלוי בזה בשלמות הדעת כנ"ל, ועל־כן על־ידי שהסטרא־אחרא מוציאה כל הדעת שבלעה על־ידי התפלה של הבעל־כח, שהיא בבחינת דין כנ"ל, על־ידי־זה נשלם הדעת, ועל־ידי־זה נמשך פרנסה שתלויה בשלמות הדעת כנ"ל, כי עקר הפרנסה על־ידי הגשמים והגשמים הם על־ידי רעמים, בחינת 'ענני דשפכי מיא' כנ"ל, שזה בא על־ידי התפלה של הבעל־כח וכו', כנ"ל. וזהו 'קשין מזונותיו של אדם כקריעת־ים־סוף' - 'כקריעת־ים־סוף' דיקא, הינו בחינת התפלה של הבעל־כח, שהיא בחינת מטה עז, שהיא בחינת קריעת־ים־סוף, משם נמשך הפרנסה וכו', כנ"ל.

וזה בחינת גבורות גשמים (ברכות לג.), כי הגשמים, שהם הפרנסה, נמשך על־ידי בחינת גבורות, על־ידי בחינת התפלה של הבעל־כח, שהיא בבחינת דין, שהיא בחינת קריעת־ים־סוף, בחינת רעמים, בחינת 'ענני דשפכי מיא' וכו' כנ"ל. ועל־כן תקנו להזכיר גבורות גשמים בברכת 'אתה גבור' (שם), כי כל תפלה ותפלה צריכה להיות כלולה מבחינה הנ"ל, מבחינת התפלה של הבעל־כח, שהיא בבחינת דין. וזה בחינת ברכת 'אתה גבור', שזהו בחינת כלליות התפלה מבחינת התפלה של הבעל־כח, שהיא בבחינת דין, ושם דיקא מזכירין גבורות גשמים שהם נמשכין מבחינה הנ"ל, מבחינת קריעת־ים־סוף, מבחינת 'תפלה־בבחינת־דין' כנ"ל. וזה בחינת מה שכתוב בזהר הקדוש (תרומה קנד:): 'מיא אנון לימינא ולבתר יהיב לון לשמאלא' וכו' (המים הם בצד ימין, ואחר־כך נותנים אותם לצד שמאל). כי עקר המים, שהם בחינת פרנסה, הם מימין, בחינת מכלכל חיים בחסד, בחינת (תהלים קלו, כה): "נתן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו", אך צריכין לקבל אותן משמאל, בבחינת "גבורות גשמים" על־ידי התפלה של הבעל־כח שהיא בבחינת דין, מחמת שחטא אדם־הראשון - ינקה הסטרא־אחרא מן הדעת והרחמנות מבחינת ימין, ועל־ידי־זה נפגם הפרנסה, ונגזר שתהיה הפרנסה ביגיעה בבחינת דינים, בחינת "בזעת אפיך תאכל לחם". ועל־כן אי אפשר להמשיך הפרנסה אל הקדשה כי אם על־ידי בחינה הנ"ל, דהינו על־ידי התפלה של הבעל־כח, שהיא בבחינת דין, שעל־ידי־זה הסטרא־אחרא מקיאה כל הקדשות וכל מימי הדעת, שזה בחינת קריעת־ים־סוף, ואז חוזרת הפרנסה אל הקדשה, ואז זוכין לפרנסה בנקל על־ידי שנשלם הדעת וכו' כנ"ל.