# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/534/63/4/

וזה בחינת שלש רגלים. כי בשלש רגלים נמשך שלשה מיני מחין, שהם שלשה מיני רחמנות, שלש תפלות כנ"ל. ואז כשזוכין לרחמים ודעת - אין צריכין לשום יגיעה ומלאכה ועבודה, שהם בחינת דינים, שתלוי בחסרון הדעת כנ"ל. ואז נתבטלין כל המלאכות כמו בשבת שהוא רחמים ודעת כנ"ל, אך אף־על־פי־כן צריכין ביום־טוב לעשות מלאכת אכל־נפש, כי כל הימים טובים הם 'זכר ליציאת מצרים', ועקר יציאת מצרים היה על־ידי המטה עז, שעל ידו עשה משה רבנו כל האותות והמופתים, עד שהוציא את ישראל ממצרים וקרע להם את הים, שאז היה עקר מפלת מצרים, נמצא, שעקר יציאת מצרים היה על־ידי המטה עז הנ"ל, דהינו התפלה של הבעל־כח שהיא בבחינת דין.

כי גלות מצרים היה על פגם הדעת, פגם הברית, כידוע, שלזה צריכין התפלה של הבעל־כח, כנ"ל. ועל־כן כשבא משה אל פרעה בתחלה הקשה פרעה את לבו יותר והכביד העבודה יותר, כמו שכתוב (שמות ה, ט): "תכבד העבדה" וכו'. כי משה בא אליו והתחיל לעשות מופתים עם המטה עז ש"השליך לפני פרעה ויהי לתנין", שזהו בחינת התפלה של הבעל־כח וכו', כנ"ל, ואזי כשהסטרא־אחרא רואה התפלה, שהוא בבחינת דין - היא רוצה לבלע אותה ולהתגבר יותר כנ"ל. ועל־כן נתחזק פרעה יותר, כי חשב שעכשיו יתגבר יותר על־ידי התפלה שהיא בבחינת דין, שהם בולעים תפלה כזו, חס ושלום, ועל־כן הקשה את לבו יותר ואמר: "תכבד העבדה" וכו'. וזהו 'תבן אתם מכניסים לעפרים עיר שכלה תבן' (מנחות פה.), כי סברו שמשה משתמש במטה עז, שהיא בחינת דין, שזהו בחינת יניקתם, וכאלו הוא מוסיף להם כח, חס ושלום, וכן בכל פעם נתחזק לבו יותר על־ידי שראה שמשתמש משה עם המטה עז שהוא 'תפלה־בבחינת־דין'. ואפלו כשיצאו ישראל אמרו (שמות יד, ה): "מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל" וכו', כי חשב הסטרא־אחרא בכל פעם שעתה יתגבר יותר על־ידי התפלה שהיא בבחינת דין, שמשם יניקתם עד שרדפו את ישראל עד הים, ואז היה עקר מפלתם, כי אז הראה משה כחו, שאדרבא, על־ידי המטה עז דיקא, שהוא 'תפלה־בבחינת־דין' שהם רוצים לבלע אותה, על־ידי־זה דיקא היא מפלתם, כי זאת התפלה עומדת להם בצוארם, ואז מכרח הסטרא־אחרא לתן הקאות, שזהו בחינת קריעת־ים־סוף, ואז הוציאו כל הקדשות וכל הדעת וכל ההשפעות שבלעו, ואז הקיאו הכל והחזירו הכל לישראל שזכו אז לדעת גדול מאד ולרכוש גדול מאד.