# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/534/63/5/

וכל הימים טובים הם זכר ליציאת מצרים. ועל־כן צריכין ביום־טוב שיהיה התפלה קצת בבחינת דין, הינו בבחינת התפלה של הבעל־כח הנ"ל, שהיא בחינת מטה עז, בחינת יציאת מצרים. כי ביום־טוב העולם נדון, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ראש־השנה טז.): 'בארבעה פרקים העולם נדון', והם כל הימים טובים, 'בפסח על התבואה, בעצרת על פרות האילן, בראש־השנה וכו' בחג נדונין על המים'. ועל־כן אז ביום־טוב התפלה היא קצת בבחינת דין, בבחינת התפלה של הבעל־כח הנ"ל, כי אז נדון העולם, כנ"ל.

ועל־כן אומרים ביום־טוב: 'ומפני חטאינו'. נמצא, שמזכירין קצת החטאים, שזהו בחינת דין, כי אז ביום־טוב אז נמשך הנס של יציאת מצרים, שהיה על־ידי המטה־עז, שהיא בחינת תפלה של הבעל־כח בבחינת דין כנ"ל, שעל־ידי־זה הוא שדוד המערכות שנוי הטבע, כי הטבע הוא בחינת דין, כידוע, כי 'אלקים' בגימטריא 'הטבע', כמובא, ואז ביום־טוב היא שדוד הטבע וכל זה על־ידי התפלה של הבעל־כח הנ"ל, שעל־ידי־זה הסטרא־אחרא מוציאה כל הקדשות שבלעה עם עצם חיותה, ואזי נשתנה הדין לרחמים, ונשתנה הטבע להשגחה - שנשבר הטבע שהיא בחינת דין ונמשך השגחה ונעשה נסים ומופתים בעולם, שזהו בחינת ימים טובים שהיה בהם מופתים נוראים, שדוד הטבע. כי על־ידי התפלה של הבעל־כח הנ"ל, שעל־ידי־זה נעשין גרים ונמשך נבואה וכו' וכו' - על־ידי־זה זוכין לבחינת חדוש העולם, שאז יתנהג העולם על־ידי השגחה ונפלאות שלא כדרך הטבע, כמבאר במאמר הנ"ל.