# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/534/63/6/

נמצא, שביום־טוב צריכין להשתמש קצת עם בחינת התפלה של הבעל־כח שהיא בבחינת דין כנ"ל. וזה בחינת מלאכת אכל־נפש שעושין ביום־טוב, כי צריכין לעשות איזה מלאכה בשביל אכל־נפש, והמלאכת אכל־נפש שעושין - זהו בחינת 'תפלה־בבחינת־דין', כי המלאכה היא בחינת דין כנ"ל והאכילה היא כפי התפלה, ועל־כן מאחר שביום־טוב אף־על־פי שהוא בחינת מחין, בחינת רחמנות כנ"ל, אף־על־פי כן צריכין להשתמש עם בחינת התפלה שהיא בבחינת דין, כדי להוציא בלעו מפיו כנ"ל, על־כן מחמת זה צריכין לעשות איזה מלאכה שהוא בחינת דין, דהינו מלאכת אכל־נפש, ועל־ידי־זה שעושין מלאכת אכל־נפש, על־ידי־זה מוציאין כל החיות והקדשה שבלעה הסטרא־אחרא מל"ט מלאכות של ימי החל, כי מלאכת אכל־נפש של יום־טוב היא בחינת 'תפלה־בבחינת־דין' של הבעל־כח, כי משם נמשך, כי האכילה והפרנסה היא מהתפלה שמחיה את הכל וכפי התפלה - כן האכילה והפרנסה, כנ"ל. ועל־כן אף־על־פי שעושין מלאכת אכל־נפש ביום־טוב, אף־על־פי־כן אין להסטרא־אחרא שום אחיזה במלאכה זו, חס ושלום, כלל, אדרבא, על־ידי־זה דיקא מוציאין בלעו מפיו, כנ"ל.

וזהו (שמות יב, טז): אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם - 'לכם' דיקא, כי אין להסטרא־אחרא שום אחיזה, חס ושלום, במלאכה זו. וזהו לכם - ולא לנכרים', לכם - ולא לכלבים (ביצה כא:), כי אין להכלבים והעכו"ם, שהם הסטרא־אחרא, שום אחיזה במלאכת אכל־נפש שעושין ביום־טוב, רק הכל לכם, כי הכל חוזר אל הקדשה. כי אדרבא, על־ידי־זה מעלין ומוציאין כל החיות שבלעה הסטרא־אחרא מל"ט מלאכות של ימי החל ומחזירין הכל אל הקדשה וכו', כנ"ל.