# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/534/63/7/

וזה שאמרה האתון לבלעם (במדבר כב, כח): "מה עשיתי וכו' זה שלש רגלים", ופרש רש"י, רמז לו אתה מבקש לעקר אמה החוגגת שלש רגלים. כי עקר הכנעת ומפלת בלעם הוא על ידי שלש רגלים, שהם 'זכר ליציאת מצרים' - שאז מתעורר תקף הנס של יציאת מצרים שהיה על־ידי המטה עז, בחינת התפלה של הבעל־כח שהיא בבחינת דין כנ"ל, שזהו בחינת (תהלים קו, ל): "ויעמד פינחס ויפלל", בעת שהיה מעשה זמרי שהיה בעצת בלעם, כמו שכתוב (במדבר לא, טז): "הן הנה היו בדבר בלעם", כי בלעם יניקתו מפגם הדעת (לקוטי תורה שמות), בחינת (בראשית ג, א): "והנחש היה ערום", בחינת פגם תאות נאוף, כידוע, שזהו בחינת בלעם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין קה:) על פסוק (במדבר כב, ל): "ההסכן הסכנתי" וכו'. ועל־כן עקר הכנעתו על־ידי פינחס, דהינו על־ידי בחינת התפלה שהיא בבחינת דין של הבעל־כח, שזהו בחינת מטה עז של יציאת מצרים, שזהו בחינת שלש רגלים וכו' כנ"ל. ועל־כן הוכיחה אותו האתון, איך אתה מבקש לעקר אמה החוגגת שלש רגלים, כי על־ידי שלש רגלים הוא מפלתו של בלעם, כנ"ל. ועל־כן נעשה אז שנוי גדול, שהאתון פתחה פיה ודברה והוכיחה אותו, כי בלעם היה רוצה להמשיך הדעת אל הסטרא־אחרא, אל הבהמיות ממש, ועל־כן היה עושה עם האתון מעשה אישות, והיה רוצה להתגבר על הקדשה על־ידי־זה, אבל משה רבנו היה לו כח להכניעו על־ידי בחינת התפלה שהיא בבחינת דין של הבעל־כח, שעל־ידי־זה מוציאים בלעם מפיהם, ואזי חוזר ומקיא הכל ומחזיר הכל אל הקדשה, ואז חוזר הדבור שהוא התגלות הדעת, כמו שכתוב (משלי ב, ו): "מפיו דעת ותבונה", שהוא היה רוצה להמשיך הדעת לבהמיות, ועל־ידי הכח של משה - שחזר הכל אל הקדשה, אז חוזר הדבור, שהוא התגלות הדעת, מן תקף הסטרא־אחרא מן הבהמיות, עד שהאתון בעצמה פתחה פיה ודברה והוכיחה את בלעם הרשע על שהולך על ישראל.

נמצא, שתקף הסטרא־אחרא בעצמה, דהינו הבהמיות בעצמה הוציאה הדעת והדבור שנמשך לתוכה. והיא בעצמה הוכיחה אותו ובזתה והכניעה אותו בדבריו על שהולך על ישראל. נמצא, שנתהפך הדעת והדבור שהכניס בה אל הקדשה, שזהו בחינת "חיל בלע ויקיאנו", עד שהכרח בעצמו להפך מקללה לברכה וברך את ישראל, כי כל הדעת שהכניס בהסטרא־אחרא ורצה להתגבר על ישראל - הכרח להוציא ולהקיא הכל אל הקדשה ולתן בעצמו תקף וחזק לסטרא דקדשה, דהינו לישראל, שהם כל הברכות שהכרח לברך אותם, כי נתהפך הכל אל הקדשה על־ידי בחינת התפלה של הבעל־כח וכו', שזה בחינת שלש רגלים, כנ"ל.

הלכות יום־טוב הלכה ד' - נכללת בהלכות ראש־חדש הלכה ה מאות ל"ג ואילך.

ראשי פרקים להלכות יום־טוב