# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/534/65/12/

וכן כל ההפטרה של שבת נחמו מדברת מגנות העבודה־זרה ומגדלת הבורא יתברך שברא הכל, והכל ברשותו ורצונו לעשות כחפצו וכלם יתבטלו נגדו, כי כח המכריח מהרה יכרע ויפל. וזהו (שם כב־כד): "היושב על חוג הארץ וכו' הנותן רוזנים לאין וכו' אף בל נטעו אף בל זרעו אף בל שרש בארץ גזעם" וכו'. כי עקר כח הגדל והצומח הוא על־ידי כח המושך שנמשך מהעפר לכל הזרעים שימשכו חיותם ויגדלו. אבל הפסוק מודיע, שכל כח המושך להמשיך חיות הוא רק מהשם־יתברך על־ידי שמגדלין כבוד ה' שהוא שרש הכל. אבל מי שחפץ בכבוד עצמו ובשררה והתנשאות - הכל בטל ומבטל בבחינת "הנותן רוזנים לאין וכו', אף בל נטעו וכו', אף בל שרש בארץ גזעם" דיקא, כי אין להם שרש בבחינת כח המושך שהוא הארץ, מאחר שכבודם ושררותם הוא נגד כבוד השם־יתברך ששם עקר כח המושך, כנ"ל.