# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/534/65/14/

וזהו בחינת החלוק שבין שבת ויום־טוב, שהוא רק במלאכת אכל־נפש. כי ששת ימי המעשה שבהם ברא השם־יתברך כל הבריאה, הם בבחינת כח המכריח נגד שבת־קדש, שבו שבת מכל מלאכתו, שאז הוא רק אהבה ורצון והשתוקקות אל השרש - להכלל באור האין־סוף, שזהו בחינת כח המושך האמתי העליון, כי כל הבריאה של ששת ימי החל - הוא בבחינת כח המכריח, שהכריח, כביכול, את חיות אלקותו שירד למטה לתוך כל דבר ודבר של הבריאה, שיהיה קשור למטה בעל כרחו, כדי להחיות ולקים אותו הדבר שברא.

כי זה ידוע, שחיות אלקות שבכל דבר שבעולם נכסף ומשתוקק ומושך עצמו תמיד לשרשו העליון, רק שבהכרח ובגזרת הבורא יתברך הוא מכרח להיות קשור בהבריאה בשביל קיום העולם. נמצא, שכל הבריאה של כל ששת ימי המעשה, הכל הוא בחינת כח המכריח, אבל עקר כונת הבריאה היה בשביל התכלית, שהוא בחינת שבת, שהוא בחינת עולם־הבא (ברכות נז:), שהוא בבחינת כח המושך, שאז חוזר ועולה ונמשך ושב הכל לשרשו, כידוע, הינו בחינה הנ"ל שכל האמנות הנפלא של יוצר בראשית, שברא כל הבריאה בחכמה ובמלאכה ובאמנות נפלא כזה, הכל היה בבחינת כח המכריח וכח המושך הנ"ל שצמצם עצמו, כביכול, והכריח חיות העליון לירד למטה להחיות ולקים כל הדברים של הבריאה, שזהו בחינת כח המכריח כנ"ל. אבל הם בטבעם מושכים עצמם לשרשם, כי כל דבר מושך עצמו לשרשו, כידוע. ואזי על־ידי שני הכחות האלו יהיה נגמר האמנות הנפלא של יוצר בראשית בעת התכלית שהוא בחינת שבת, שאז יהיה נגמר על־ידי־זה דיקא, על־ידי שהיו שני הכחות האלו, על־ידי־זה דיקא יהיה נגמר תקונים נפלאים ושעשועים גדולים, וכל העולמות הזכים והרוחניים של הצדיקים שהוא קבול שכרן לעתיד.

כי זה ידוע, שעקר הכל נברא בשביל האדם שהוא הבעל בחירה, ועקר הבחירה הוא בבחינת כח המכריח וכח המושך, שכל תאוות הגוף הם בחינת כחות המכריחים, כי החיות שהוא הנשמה אינה חפצה בזה, כי רצון הנשמה הוא רק להמשיך לשרשה, שזהו בחינת כח המושך כנ"ל, אבל מכריחים אותה לאכל ולשתות וכו' בשביל קיום הגוף.