# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/534/65/2/

וזה בחינת המשכן שהקים משה במדבר. כי עקר כח המושך הוא בחינת ארץ־ישראל, ששם העפר - אדמת קדש, שהיא בחינת כח המושך דקדשה, והעקר - ירושלים ובית המקדש ונקדת קדשי־קדשים, ששם עקר עפר הקדש, בחינת כח המושך דקדשה, כי יש עפר טמא, בחינת עפר חוץ־לארץ, שהוא בחינת כח המושך דסטרא־אחרא, שבאמת הוא כח המכריח ומדמה עצמו לכח המושך, כי בזה העולם הכל נתערב, ויש מונעים שמרחיקין ומפסיקין מן האמת בדבוריהם ומעשיהם, שהם עקר בחינת כח המכריח ומהפכין הדבר - כאלו הם כח המושך, כי רוצים להמשיך לעצתם הרעה. וזה בחינת עפר דסטרא־אחרא, אבל עקר הוא עפר אדמת קדש, שהוא עפר ארץ־ישראל (תקוני־זהר חדש קסג.), ששם הבית־המקדש ונקדת קדשי־קדשים. ועל־כן נברא האדם "עפר מן האדמה", ממקום שנאמר בו (שמות כ, כ): "מזבח אדמה" וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ירושלמי נזיר פרק ז, הלכה ב), הינו כנ"ל. כדי שיתגבר בו כח המושך שיהיה נמשך לשרשו האמתי. וזה בחינת (דברים לב, מג): "וכפר אדמתו עמו".

ועל־כן עקר הגאלה של מצרים ששם היו בגלות בבחינת כח המכריח, וכשיצאו משם היה עקר התקוה לבוא לארץ־ישראל ולהבית־המקדש - ששם עקר כח המושך, כמו שכתוב (דברים ו, כג): "ואותנו הוציא משם למען הביא אתנו... אל הארץ" וכו', וכמו שכתוב בשירת הים (שמות טו, יז): "תבאמו ותטעמו בהר נחלתך" וכו', והיו מוכנים לבוא לשם מיד, אך כשקלקלו בעגל, וראה משה שיש כח לכח המכריח להרחיק כל כך וכו', על־כן חמל השם־יתברך וצוהו לעשות משכן, שהוא בחינת קדשת הבית־המקדש, דהינו שעשה תקון נפלא כזה שיהיה כח להגביר כח המושך גם במדבר, על־ידי שהיו מקימים המשכן בכל פעם, אף־על־פי שעמד על עפר המדבר שהוא מקום נחש שרף וכו' (יחזקאל יא, טז), אף־על־פי־כן נעשה בקדשה כזה, עד שגם שם נמשך כל קדשת הבית־המקדש, שהוא בחינת כח המושך דקדשה, שעל שם זה נקרא 'משכן' בחינת (שיר השירים א, ד): "משכני" וכו', כמו שמבאר שם [במאמר הנ"ל].

ומזה המשיך תקון נפלא, להורות שגם עתה במרירות הגלות, שאנו רחוקים מארץ־ישראל כל כך, ואפלו בארץ־ישראל אין לנו מקדש וכו', אף־על־פי־כן יהיה לנו כח גם עתה להגביר כח המושך על כח המכריח אפלו בההרחקה הגדולה הזאת בבחינת (ירמיה לא, ב): "מרחוק ה' נראה לי".

וזה בחינת מעלת בית הכנסת ובית המדרש של ישראל שעושין בגלות, שהם בחינת מקדש מעט (מגלה כט.), כמו שכתוב (יחזקאל יא, טז): "כי הפיצותים בגוים" וכו'. וביותר הבית המדרש של הצדיק האמתי, שהוא באמת בבחינת עפר, שהוא עקר הכח המושך, כנ"ל.

וזה בחינת מעלת קברי צדיקים, כי הם שוכני עפר שגם בחייהם נעשה שכן לעפר, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה ה.): 'מי שנעשה שכן לעפר בחייו', מכל שכן עתה אחר הסתלקותו, שאז עקר התגברות כח המושך שהוא עפר דקדשה, שהיא מקום קבורת הצדיק ששם בחינת ארץ־ישראל (לקוטי תנינא קט), כמו שכתוב (תהלים לז, כט): "צדיקים יירשו ארץ".