# הלכה ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/544/62/

על־פי המאמר 'ראיתי מנרת זהב' וכו' בסימן ח'.

והכלל, שעל־ידי אריכות הרוח, דהינו גנוחי, על־ידי־זה ממשיכין רוח חיים להחסרון, ועקר הרוח חיים מקבלין מן הצדיק והרב שבדור, כי הוא "איש אשר רוח בו" (במדבר כז, יח), וממנו תוצאות חיים לכל אחד ואחד לכל הדבקים בו. אך יש רשעים שאינם דבקים בהצדיק, והם מקבלין אריכת הרוח מן הרב שבקלפה וכו', ומי שרוצה לעמד נגד רשעים אי אפשר לו, כי אם כשהוא צדיק גמור, דהינו שהפריש הרע מן הטוב, כי כשרוצים להכניע רשעים - צריכים לירד לתוך המדה רעה של הרשע, שהוא הצנור שלו - להכניעה ולהשפילה, ועל־ידי־זה " מ שפיל ר שעים ע די א רץ" (תהלים קמז, ו), ראשי־תבות ארמ"ע [א' ש, ר' וח, מ' ים, ע 'פר], שהם הארבעה יסודות שמהם כל המדות וכו', עין שם. ועל־ידי תורה ותפלה מפרישין הרע מן הטוב וכו', עין שם. גם שמענו מפיו הקדוש, שאפלו כשמקרבין ומקשרין לצדיק כזה, דהינו צדיק גמור, יכולין גם־כן לעמד כנגד רשעים ולהתגבר עליהם.