# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/544/62/3/

וזהו בחינת הנס של חנכה, כי מלכות יון הרשעה טמאו כל השמנים ומצאו צלוחית של שמן שהיה חתום בחותמו של כהן־גדול ולא היה בו להדליק רק יום אחד, ונעשה נס ודלק שמונה ימים וכו' (שבת כא:) - כי מלכות הרשעה כשמתגברים על־ידי אריכת הרוח שלהם, שהוא בחינת רוח סערה וכו', כמבאר שם, אזי הם מטמאים כל השמנים שבגוף, כי עקר קיום השמנים שבגוף על־ידי אריכת הנשימה, ועל־כן כשהנשימה הוא מן הקדשה - אזי כל השמנים שבגוף קדש, ולהפך כשמתגבר, חס ושלום, הרוח והנשימה דקלפה, אזי הם מטמאים, חס ושלום, כל השמנים שבגוף שקיומם על־ידי הנשימה כנ"ל, כי באריכת הנשימה שלהם הם בולעים ממש את מי שאינו צדיק גמור, בבחינת צדיק ממנו בולע (כמו שמבאר שם), ועל־כן הם מטמאין, חס ושלום, כל השמנים שבגוף, שהם השמנים של השכל, על־ידי שמתגבר, חס ושלום, על־ידי הרוח והנשימה שלהם.

ואחר־כך כשגברו עליהם מלכות בית חשמונאי ונצחום, מצאו צלוחית של שמן וכו' - הינו שמצאו אחר־כך עקר הכח שמשם התגברו על מלכות הרשעה, הינו כי עקר הכח שעל ידו מתגברין על מלכות הרשעה הוא כח הצדיק, דהינו אריכת הנשימה דקדשה שמקבלין מן הצדיק, שעל ידו השמנים של השכל קדש כנ"ל. וכהן גדול זה בחינת הרב דקדשה, כי הוא גדול מאחיו, בחינת רב, וכמו שכתוב (מלאכי ב, ז): "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו", ודרשו רבותינו ז"ל (מועד קטן יז.): 'אם הרב דומה למלאך ה' צבאות' וכו', נמצא שכהן הוא בחינת רב, והוא בחינת "רב חסד", כי כהן הוא איש חסד. וזהו ש מצאו שמן שהיה חתום בחותמו של כהן הגדול - דהינו שמן קדש של השכל הנמשך על־ידי אריכות הנשימה של הצדיק, שהוא בחינת כהן־גדול שהיה חתום בחותמו, דהינו שהיה חתום בקדשה בלי מגע זר, כי הצדיק הוא כלו טוב ואין להרע שום אחיזה בו, ואין יכלת למלכות הרשעה לטמא, חס ושלום, שמן של הצדיק גמור על־ידי אריכת הרוח שלהם, כי צדיק גמור אינו בולע, ועל־ידי־זה הכח של הצדיק, דהינו אריכת הנשימה של הצדיק, שהוא בחינת שמן קדש, כנ"ל, על־ידי־זה מתגברים כנגד מלכות הרשעה כנ"ל, כי על־ידי־זה יכולין לכנס לתוך המדה רעה של הרשע - להכניעה ולשברה, ועל־ידי־זה מכניעין אותו, כנ"ל.

וזהו ולא היה בו אלא להדליק יום אחד ונעשה נס ודלק שמונה ימים - כי טוב הצדיק הוא בחינת 'כלו טוב', וכלו טוב זה בחינת יום אחד, כמו שכתוב (בראשית א, ה): "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד", ופרש רש"י, שהיה הקדוש־ברוך־הוא יחיד בעולמו, ואפלו מלאכים לא נבראו עדין וכו', וכשהקדוש־ברוך־הוא יחיד בעולמו, הינו קדם הבריאה, זה בחינת כלו טוב, כי שם הוא כלו טוב בודאי, אך עקר התכלית הוא כשאחרי ההויה, כשיש הויה בעולם, ואז יש אחיזה להרע, כשמבררין ומוציאין הטוב מן הרע ונתהפך רע לטוב, ואז נתגלה מלכותו בכל העולמות, אפלו בעולמות התחתונים, בחינת (תהלים קג, יט): "ומלכותו בכל משלה", זהו עקר התכלית והשלמות, שבשביל זה היתה כונת הבריאה, כידוע (סימן מט). ואז אחר ההויה כשמעלין הטוב מן הרע, אזי נעשה שם שלם, כביכול, בחינת "ה' אחד ושמו אחד", שהוא בחינת שמונה ימים, בחינת שמונה אותיות של השני שמות יאקדונהי.

וזהו תכלית האחדות - כשנתגלה יחודו ואחדותו יתברך בכל העולמות התחתונים, אפלו בעמק הרע, שכלם יעידון ויגידון כי ה' אחד ושמו אחד, כי נתהפך הרע לטוב על־ידי הצדיקים שבכל דור, זה בחינת ונעשה נס ודלק שמונה ימים, לשון (ישעיה מט, כב): "ארים נסי", הינו על־ידי שמרימין מדרגות התחתונות אל הקדשה, על־ידי שמבררין הטוב מן הרע, שזהו עקר הנס של חנכה - לירד לתוך הרע של הרשע, להכניעו ולשברו, ואז מוציאין משם כל הניצוצות הקדשה וכל הטוב שהיה שם, ואזי נעשה בחינת שמונה ימים, בחינת "ה' אחד ושמו אחד", כנ"ל. כי עולה הטוב מן הארבעה יסודות ומתחבר בשרשו, שהוא בחינת ארבע אותיות הויה, ואז נתיחד שמו יתברך, בחינת "ה' אחד ושמו אחד", שהוא בחינת שמונה אותיות, בחינת שמונה ימים, כנ"ל.