# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/544/62/5/

וזה בחינת קריאת ההלל וקריאת התורה של חנכה, זה בחינת תורה ותפלה, שעל ידו מבררין הטוב מן הרע, כי הלל הוא תפלה, ואחר־כך קוראין בתורה, כי על־ידי התורה מבררין הטוב מן הרע (כמו שמבאר שם). ועל־כן קוראין חנכת ה מזבח, כי חנכת המזבח הוא לטהר את המזבח מאחיזת הרע, כי עקר אחיזת הסטרא־אחרא הוא מפגם המזבח [כמבאר במקום אחר (בסימן יז)], ועל־כן באו הקרבנות של חנכת המזבח לטהרו ולקדשו מאחיזת הרע, כמו שכתוב בחנכת המזבח של לעתיד (יחזקאל מה, כ): "וכפרתם על המזבח מאיש שוגה ומפתי", הינו שצריכין לחנכו כדי לטהרו מאיש שגה ופתי, דהינו הסטרא־אחרא הנאחזת בו, נמצא, שחנכת המזבח הוא להכניע הרע, לברר הטוב מן הרע. ועל שם זה נקרא חנוך, בחינת חנוך - מט"ט (תרגום יונתן בראשית ה, כד), שהוא כלול מששה סדרי משנה, אסור והתר וכו' (זהר משפטים קטו.), שזהו בחינת הברור שצריכין לברר הטוב מן הרע, התר מן אסור וכו', ועל־כן קורין חנכת המזבח בחנכה - כי הוא בחינת ברור הטוב מן הרע, שזהו בחינת חנכה, כי על־ידי־זה מתגברין על מלכות הרשעה ומכניעין אותן, בבחינת "משפיל רשעים עדי ארץ", ואז נתגדל ונתקדש שמו יתברך, בבחינת 'ה' אחד ושמו אחד', כנ"ל: