# הלכה ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/544/63/

על־פי המאמר 'מי האיש החפץ חיים', בלקוטי הראשון בסימן ל"ג, עין שם כל המאמר כלו.

והכלל, שהשם־יתברך בכל מקום, כי "מלא כל הארץ כבודו' (ישעיה ו, ג), ואיהו ממלא כל עלמין וכו', על־כן אין שום יאוש בעולם כלל, כי בכל מקום יכולין למצא השם־יתברך והתורה ולהתקרב אליו, והעקר על־ידי הצדיק הדור האמתי שכפה את יצרו, והוא דומה למלאך ה' צבאות ממש, ועל־ידי־זה, בכל מקום שהוא מסתכל ורואה מדות רעות ותאוות רעות וכיוצא, תכף נופל ונתבטל הרע ששוכן על הטוב, כי הרע החופה על הטוב נתבלבל ונופל לגבי הצדיק האמת שכפה את יצרו הרע וכו', (עין שם כל זה היטב), כי יש ימי־טוב וימי רע וכו', עין שם כל זה היטב.

נמצא, שהצדיק יכול לבנות אותיות התורה מכל דבר שבעולם, כי אפלו התורה שהיתה שרויה ומתכסה בין העכו"ם והרשעים שאין אדם יודע ממנה, הוא יכול להוציא אותה ולבנותה מחדש על־ידי שהימי־רע נכנעין ונופלין נגדו, ונתגלה בחינת הימי־טוב, שהוא בחינת התורה שנתגלה מתוך הלבושין והצמצומים, ואזי נתוסף בהטוב הזה אור רב מלעלא, כי מתחלה כשהיה הטוב מכסה בין הקלפות - לא היה נמשך עליו אור רב כי אם כדי חיונו בצמצום, כדי שלא ינקו הקלפות יותר מדאי, אבל עכשיו כשנתבטל הרע והקלפות ונתגלה הטוב בעצמו, אזי נתוסף ונמשך עליו אור רב מלעלא וכו', ועל־ידי־זה שנתגלה התורה, הוא זוכה לשלום וכו', בחינת (תהלים נו, יא): "בה' אהלל דבר באלקים אהלל דבר", הינו בין בטיבו בין בעקו - ימצא בו השם־יתברך וכו'.

ובהתורה יש נגלה ונסתר, והנסתר הוא בחינת 'אוריתא דעתיקא סתימאה', בחינת אהבה שבדעת וכו', כי יש אהבה שבימים שהוא בזמן ובמדות וכו', ויש אהבה שהוא בדעת, שהוא בחינת סתרי תורה, פנימיות התורה וכו', וכל אדם יכול לטעם טעם אור האהבה הזאת אפלו בזמן ובמדות, על־ידי שמקשר לבו לדעתו, שיהיה לבו ברשותו וכו', וכל אחד לפי מדרגתו יש לו בחינת אהבה שבזמן ואהבה שבדעת וכו', כי אהבה שבדעת שבמדרגה התחתונה הוא בחינת אהבה שבזמן במדרגה העליונה וכו' וכו'. עין שם כל זה היטב היטב: