# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/544/63/1/

וזה בחינת חנכה שמצותה בשמן להדליק נר חנכה. כי בימי מתתיהו גברה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל - להשכיחם תורתך ולהעבירם על חקי רצונך, ורצו לבטל את ישראל מכל התורה, והנס היה על־ידי הכהן הגדול, כי כשמלכות הרשעה, שהוא הסטרא־אחרא, מתגברין על ישראל בכלל או בפרט, ואין מניחין את ישראל לילך בדרכי ה' באמת, לעסק בתורה ומצוות, ורוצים להשכיח ולהעלים התורה לגמרי, חס ושלום, ולפעמים מתגברים, חס ושלום, מאד מאד, עד שהטוב שיש בישראל בכל אחד ואחד נתעלם לגמרי, עד שאין יודעים כלל איך להתעורר עצמו לשוב להשם־יתברך באמת, אזי עקר התקון הוא רק על־ידי הצדיק הדור האמת, כי על־ידי שזוכין להתקרב להצדיק האמת, אזי כשהצדיק האמת עוסק עמו ומדבר עמו ורואה מעשיו ומדותיו, אזי הרע נתבטל ונתבלבל לגמרי כנגד הצדיק האמת שכפה את יצרו והכניע הימי־רע, ואזי הרע נופל והטוב נתגלה אפלו מעמקי עמקי הקלפות (כמבאר היטב במאמר הנ"ל), כי הצדיק יכול לבנות התורה ולגלות הטוב מכל אדם שבעולם, אפלו אם הוא במקום שהוא.

וזה היה תקף הנס של חנכה, שמלכות הרשעה חשבה שעל־ידי שהתגברו על ישראל לבטלם מתורה ומצוות, על־ידי־זה אין להם תקומה, חס ושלום, מאחר שעקר חיותינו וכחנו הוא רק מהתורה והמצוות, אבל השם־יתברך הפליא חסדו עמנו ושלח לנו אז את מתתיהו כהן־גדול, וחבריו הכהנים שהיו 'גבורי כח', וגבורתם היה מן הקדשה, על־ידי שזכו להתגבר על יצרם, שעל־ידי־זה זכו לגבורתם הגדולה, כי היו צדיקים גדולים מאד, ועל־ידי שהיו 'גבורי כח', בחינת (תהלים קג, כ): "גברי כח עשי דברו", הנאמר במאמר הנ"ל, על־ידי־זה זכו להכניע ולהשפיל ולבטל מלכות יון הרשעה, כי הרע נפל נגדם והיו יכולין לגלות הטוב, דהינו התורה, אף בזמן שישראל בטלים מן התורה והמצוות, על־ידי התגברות מלכות הרשעה, כי הצדיקים 'גברי כח' יכולים לבנות התורה מכל דבר כנ"ל, כי הוא מפשיט את הימי־טוב מן הלבושים והצמצומים של הימי־רע על־ידי שכפה את הימי־רע על־ידי כפית היצר וכו', ואזי נתוסף בהטוב אור רב מלעלא, כי מתחלה לא היה מאיר כל כך וכו' כנ"ל.

וזה בחינת נר חנכה שאנו זוכין עכשיו להמשיך ולגלות אור התורה גם למטה מעשרה טפחים, ששם יש אחיזת החיצונים, כידוע (פרי־עץ־חיים, חנכה, פרק ד). ועכשיו, על־ידי הכח של הצדיקים גברי כח עשי דברו, שהם מתתיהו ובניו, על־ידי־זה נכנע ונופל הרע, הינו הימי־רע, הינו אחיזת החיצונים, ונתגלה הטוב, הינו הימי־טוב גם למטה, עד שאנו יכולין לבנות את התורה ולגלות אור בכל מקום. ועל־כן מצות נר חנכה הוא בחוץ - ברשות הרבים, מדינא (ארח חיים סימן תרעא סעיף ה), כי רשות הרבים הוא מקום אחיזת הסטרא־אחרא, שהוא בחינת רשות הרבים, כידוע (זהר פנחס רמד.), אבל עכשיו גם שם נתגלה אור התורה, כי הרע, הינו הימי־רע, נופל על־ידי כח הצדיקים גברי כח כנ"ל, ונתגלה הטוב, דהינו התורה, בכל מקום, ואזי נתוסף בו אור רב מלעלא.

וזה בחינת אור הנרות של חנכה. כי המדליק צריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה, כי כשמגלין אור התורה למטה, ובונין ועושין את התורה שהיתה מלבשת ומסתרת במדור הקלפות, אזי נתוסף בה אור רב מלעלא כנ"ל. וזה בחינת נר חנכה מוסיף והולך, כי מעלין בקדש - כי בכל פעם שמתגלה התורה יותר, נתוסף אור יותר מלעלא, בבחינת "לשמע בקול דברו", כנ"ל.

ועל־כן היה עקר הנס על־ידי הכהן־גדול, כי הרב, שהוא הצדיק, נקרא בשם כהן, כמו שכתוב (מלאכי ב, ז): "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא, ודרשו רבותינו ז"ל (מועד קטן יז.): 'אם הרב דומה למלאך ה' צבאות' וכו' (כמובא זה במאמר הנ"ל). כי כהן הוא בחינת חסד, בחינת אהבה, שהוא בחינת התורה שהרב מגלה, שהוא בחינת אהבה, כי בכל התורה כלה מלבש אהבתו יתברך (כמבאר במאמר הנ"ל), אבל העקר התגלות התורה והכנעת הימי־רע הוא על־ידי הצדיק והרב האמת שבדור, שזכה לבחינת אהבה שבדעת, כמבאר במאמר הנ"ל.

כי הכל אחד, כי על־ידי שהצדיק הוא גבור כח שכפה את יצרו, ועל־ידי־זה היה לבו ברשותו וקשר לבו לדעתו, ועל־ידי־זה זכה שקבלו המדות שבלב אור האהבה שבדעת, ועל־ידי־זה זכה לאהבה שבדעת (כמבאר שם בסוף המאמר הנ"ל) - ומחמת זה דיקא הוא יכול להכניע ולכפות את הימי־רע, שבכל מקום שהוא רואה ומסתכל - נופל הרע ונתגלה הטוב, כי הרע נתבטל נגדו. כי עקר אחיזת הרע הוא רק למטה, בזמן ובמדות, ושם יש ימי־טוב וימי־רע, ועל־כן יש להם אחיזה שם, אבל למעלה, בבחינת אהבה שבדעת, בחינת סתרי תורה - שם אין להם שום אחיזה כלל, ועקר אחיזתם למטה, חס ושלום, הוא רק מחמת שאין זוכין שתתקשר האהבה שבימים עם האהבה שבדעת ותקבל אור משם, על־ידי שאין מתגבר שיהיה לבו ברשותו ואינו מקשר לבו לדעתו, אזי הוא, חס ושלום, בחינת (משלי טז, כח): "נרגן מפריד אלוף", ונפרד, חס ושלום, האהבה שבימים, בחינת הימי־טוב, מהאהבה שבדעת, ואזי, חס ושלום, מתגברין הימי־רע ויונקים מהם ומכסים עליהם כנ"ל, אבל הצדיק שכפה את יצרו וזכה שיתקשרו ויכללו הימי־טוב, בחינת אהבה שבימים, לבחינת אהבה שבדעת, כי לבו ברשותו, כנ"ל. על־כן אין להרע שום שליטה נגדו, על־כן נופל ונתבטל הרע נגדו, כי אין להימי־רע שום שליטה ואחיזה כלל בבחינת אהבה שבדעת, ואפלו בבחינת האהבה שבימים - אין להם שום שליטה כשהיא מקשרת ונכללת עם האהבה שבדעת.

ועל־כן תכף כשהצדיק האמת מכניע אצל הרשעים הימי־רע בכחו הגדול, ומגלה בחינת הימי־טוב, נתוסף בהם מיד אור רב מלעלא, כנ"ל, וזהו בעצמו בחינת אור האהבה שבדעת שנתגלה על־ידי הצדיק האמת שהוא אור רב מלעלא, כי משם עקר האור, כי תכף כשהצדיק מכניע הימי־רע ומגלה הימי־טוב, אזי נתקשר תכף הטוב, שהיא בחינת האהבה שבימים, עם שרשו, שהוא האהבה שבדעת, שעל־ידי־זה נתבטלה אחיזת החיצונים לגמרי, כנ"ל, וזה בעצמו בחינת אור רב מלעלא כנ"ל [והבן הדברים היטב].