# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/544/63/4/

כי הכהן־גדול, שהוא בחינת אהבה גדולה העליונה, היה נכנס ביום־הכפורים לפני ולפנים אל מקום הארון והלוחות, שהוא בחינת הדעת עליון, כי הבית־המקדש בכלל הוא בחינת דעת, כמו שכתב רבנו ז"ל, כמה פעמים (סימנים ו, פא), כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות לג.): 'כל מי שיש בו דעה כאלו נבנה בית־המקדש בימיו'. אך גם בבחינת דעת יש כמה וכמה מדרגות, [כמו שכתב רבנו ז"ל במאמר הנ"ל], כי בחינת אהבה שבדעת שבמדרגה התחתונה, הוא בחינת אהבה שבימים, במדרגה העליונה, ועל־כן היה בבית המקדש עצמו כמה וכמה קדשות, בחינת כמה מדרגות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (כלים א, ו־ט): 'עזרת ישראל מקדשת ממנו וכו', מקום דריסת רגלי הכהנים מקדש ממנו וכו', בין האולם ולמזבח וכו', ההיכל וכו', עד לפני ולפנים מקדש ממנו - שאין נכנס לשם אלא הכהן־גדול ביום־הכפורים'. כי שם תכלית הקדשה, תכלית הדעת עליון, ושם היה עומד הארון והלוחות שקבל משה רבנו, עליו השלום, מידיו של הקדוש־ברוך־הוא, ושם עקר אהבתן של ישראל עם אביהם שבשמים, בחינת "בין שדי ילין" (שיר־השירים א, יג), שהם בדי הארון (ברש"י), ששם היה נותן הכהן־גדול הקטרת על האש ביום־הכפורים, ושם הזה את ההזאות אחת למעלה ושבע למטה לכפר על כל ישראל.

כי כל הכפרות על כל החטאים תלויים בכהנים שהיו מקריבים הקרבנות על ישראל, כי הכהן איש חסד (זהר נשא קמה:), הוא בחינת גבור כח, כי הכהנים היו אנשי חיל גבורים גדולים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (קהלת רבה יב, ז), כי עקר הכהנה זכו על־ידי קדשת הברית, כמו שכתוב (דברים לג, ט): "כי שמרו אמרתך ובריתך ינצרו", שזה בחינת 'גבורי כח' הנ"ל - 'אלין אנון דמתגברין על יצריהון' (אלו הם שמתגברים על יצריהם), כי עקר ההתגברות על יצרו הוא רק בתאוה זו, ועל־כן מחמת שהכהן איש חסד, הוא בחינת גבור כח שכפה את יצרו וזכה לאהבה שבדעת, בחינת "כי שפתי כהן ישמרו דעת", שהם בחינת הצדיק האמת כנ"ל, כי הכהנים בכלל הם בחינת אהבה שבדעת כנגד כלל ישראל, על־כן כשאחד מישראל נפל באיזה חטא, חס ושלום, היה מביא קרבן אל הכהן, והיו סומכים על הקרבן ומתודים כל עוונותיהם, ועל־ידי־זה נמשכו כל העוונות על הבהמה של הקרבן, וכשלקחה הכהן להקריבה, היה תכף נופל ונכנע ונתבטל הרע, שהם החטאים והעוונות, ונתגלה ונתברר בחינת הימי־טוב, בחינת התורה שהיתה נסתרת שם, כי הרע נפל ונתבטל כנגד הכהן איש חסד, שהוא בחינת גבור כח, בחינת הצדיק שזכה לכפות את יצרו וכו' כנ"ל. ועל־כן היתה עקר הכפרה בבית־המקדש, כי שם הוא בחינת דעת, בחינת אהבה שבדעת, שעל־ידי־זה עקר הכח של הצדיק להכניע הרע ולבטלו מישראל, על־ידי שזכה לבחינת אהבה שבדעת וכו', כנ"ל.

וכל מה שצריכין כפרה גדולה ביותר צריכין שיתעסק בו צדיק גדול ביותר, כדי שיוכל להמשיך אור האהבה שבדעת העליון יותר, ועל־כן, ביום־הכפורים שאז צריכין כפרה על כל העוונות על כלל ישראל, על־כן כל העבודות של יום־הכפורים לא היו כשרים אלא בכהן גדול, שהוא בחינת הצדיק הגדול שיש לו כח לכנס לפני ולפנים - להמשיך משם אור האהבה שבדעת העליון מאד, ועל־ידי־זה היה מכפר על כל ישראל, כי היה לו כח להכניע ולבטל כל הרע של כל העוונות של כל ישראל ולגלות הטוב, הינו הימי־טוב, ולהאיר בו אור רב מלעלא, בחינת האהבה שבדעת, שזהו בחינת אחת למעלה ושבע למטה וכו', כנ"ל.