# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/544/63/6/

וזה בחינת ה צדקה שנוהגין לתן בחנכה (מגן־אברהם ארח־חיים סימן תרע). כי עקר העניות, חס ושלום, הוא מחמת התגברות הימי־רע על הימי־טוב, שהוא בחינת פגימת הלבנה, שמשם העניות, שהוא בחינת התגברות שבע שני הרעב על שבע שני השבע, חס ושלום, בבחינת (משלי טו, טו): "כל ימי עני רעים". וזה שנותן צדקה לעני הוא בחינת צדיק, בחינת (תהלים לז, כא): "צדיק חונן ונותן", והוא מכניע הימי־רע מן העני, ונתגלה בחינת הימי־טוב, בבחינת (תהלים קיב, ו): "טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו", בחינת "עשי דברו" הנ"ל. ועקר הצדקה הוא לתן לעני הגון העוסק בתורה ומצות, להיות תמכי אוריתא, וכשנותן לעני כזה, נמצא, שהוא בונה את התורה ממש על־ידי הצדקה שנותן לו, כי הוא מסמיך את התלמיד חכם ויכול לעסק בתורה על־ידי־זה, כי מקדם היה מתבטל מדברי תורה מחמת חסרון הפרנסה, כי אם אין קמח אין תורה (אבות ג, יז), ועכשיו על־ידי שזה נותן לו צדקה וסומך אותו, הוא יכול לעסק בתורה, נמצא, שזה עוסק בתורה על ידו, נמצא שהוא בחינת בונה את התורה, דהינו הימי־טוב, שמגלה מתוך הימי־רע מתוך דחק העניות, שהם בחינת ימי־רע, בחינת "כל ימי עני רעים" כנ"ל, ועל־כן הוא בחינת הצדיק, שהוא בונה גם־כן את התורה, את הימי־טוב, ומכניע הימי־רע כנ"ל. ועל־כן על־ידי הצדקה זוכה לבחינת אהבה שבדעת, שהוא בחינת סתרי תורה, שהוא בחינת אורות הצחצחות, כידוע, בבחינת (ישעיה נח, י־יא): "ותפק לרעב נפשך וכו', אז יבקע כשחר ארך וכו', והשביע בצחצחות נפשך", כי משם עקר השפע, בבחינת: 'בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא כי אם במזלא תליא מלתא' (תקוני־זהר תקון ע, קכז.), שהוא המזל העליון, שהוא בחינת אהבה שבדעת, בחינת סתרי אוריתא, בחינת אוריתא דעתיקא סתימאה, כידוע.