# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/544/63/7/

וזה בחינת מה ש לעולם קורין פרשת מקץ בחנכה, כי זאת הפרשה מדברת מגדלת יוסף הצדיק שנתגדל בארץ מצרים על־ידי שכפה את יצרו, ועל־ידי־זה זכה שנתבטל הרע נגדו - הינו הימי־רע, ועל־כן נעשה משל על כל ארץ מצרים (בראשית מה, כו), שהוא תקף הרע – ערות הארץ (שם מב, ט), כי תקף הרע של ארץ מצרים נתבטל נגדו, עד שנעשה מושל עליהם, והכניע כל הרע של מצרים עד שהיו יכולים ישראל להיות שם אחר־כך בגלות [כמו שמובא בספרים (זהר וישב קפד.)], שבשביל זה הכרח יוסף להיות שם מקדם, כי אם לאו - לא היו יכלים לסבל את הגלות של מצרים, שהיה שם תקף הרע מאד, אבל על־ידי כח של יוסף הצדיק שהתגבר על יצרו, על־ידי־זה נכנע הרע של מצרים ונתבטל נגדו.

ועל־כן היה יכול יוסף לפתר חלומות. כי החלום הוא מערב עם דברים בטלים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות נה.), שזה בחינת התערבות הטוב עם הרע, כי האמת שיש בהחלום זה בחינת טוב, בחינת ימי־טוב, והשקר ודברים בטלים של החלום, זה בחינת ימי־רע, ומחמת שהימי־רע מכסין על הימי־טוב, בפרט בשנה בחלום, שאז הוא אחיזתם, כידוע, על־כן אי אפשר לעמד על פתרון החלום. אבל הצדיק כמו יוסף הצדיק - שכפה את יצרו והכניע הימי־רע, אזי תכף כששומע החלום, אזי הרע, הינו הימי־רע, נופלין ונתבטלין ונתגלין רק הימי־טוב, שהוא בחינת האמת והטוב שבחלום שהוא פתרון החלום. וזה בחינת חלום פרעה שלא יכלו כלם לעמד על פתרונו (בראשית מא, ח), כי חלומו היה שבע שני השבע ושבע שני הרעב, שזהו בחינה זו ממש שהתגבר שבע שני הרעב, שהם בחינת שבעת ימי־רע, על השבע שני השבע, שהם ימי־טוב, בבחינת ותבלענה הפרות הרעות וכו', עד אשר נתכסה ונתעלם לגמרי על־ידי הימי־רע שכסה עליהם, בבחינת ולא נודע כי באו אל קרבנה (בראשית מא, כא), ועל־כן לא היה יכול שום אדם לעמד על פתרונו - לברר האמת והטוב שבו כי אם יוסף הצדיק, כי אצלו נתבטלין הימי־רע, בחינת 'שבע שני הרעב', ועל־כן היה יודע פתרון האמת של החלום, וזכה להחיות עם רב - לקבץ אכל בשבע שני השבע, שהם בחינת ימי־טוב, כדי שלא יוכלו להתגבר שני הרעב, שהם ימי־רע.

כי כשאדם זוכה לאיזה טוב, לבחינת ימי־טוב - הוא צריך להשתדל להרבות מאד במעשים טובים ובעסק התורה כל מה שיוכל, בבחינת (קהלת ט, י): "כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה" - עד שאתה בכחך, כמו שכתוב (שם יב, א): "וזכר את בוראיך בימי בחורתיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה" וכו', כי לכל אדם יש ימי־טוב וימי רע, ובעת שמתגברין, חס ושלום, הימי־רע על האדם וקשה לעמד נגדם, הוא צריך להשתמש עם כח הימי־טוב שהיה לו בתחלה, דהינו מה שזכה לעשות טוב מקדם, על־כן כל זמן שאפשר בידו לעשות איזה טוב הוא צריך לחטף מאד ולמהר לעשות הרבה הרבה טוב, עד שלא יבואו הימי הרעה, חס ושלום, כלי האי ואולי, יוכל להתגבר על־ידי־זה להכניע הימי־רע, שזהו בחינת יוסף הצדיק, שאסף וקבץ אכל בשני השבע כדי להחיות עם רב בימי הרע, כמו שכתוב (בראשית מא, לו): והיה האכל לפקדון וכו', כדי שעל־ידי־זה לא יוכלו הימי־רע לשלט על ישראל, כי מחיין עצמן ומתגברין עליהם על־ידי הטוב שאסף בימי הטוב, שזהו בחינת האכל שאסף יוסף בשבע שני השבע, כי למחיה שלחו האלקים (שם מה, ה) - להחיות עם רב (שם נ, כ).

וזה בחינת חלום פרעה אחד הוא (שם פסוק כה), כי לפתר חלום פרעה להכניע שבע שני הרעב ולגלות שבע שני השבע, הוא על־ידי הצדיק שזכה לאור האהבה שבדעת, שהוא בחינת "יום אחד הוא יודע לה'" וכו', כנ"ל, וזהו חלום פרעה אחד הוא.

ועל־כן קורין פרשת מקץ בחנכה, כי כל זה הוא בחינת שמונת ימי חנכה שמדליקין בהם נרות חנכה, כדי שיאיר אור האהבה שבדעת בשבעה ימים, כדי לגלות בחינת שבע שני השבע שהם בחינת ימי־טוב וכו', כנ"ל.