# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/544/64/2/

כי הדלקת נר של מצוה היא בבחינת מאורי אור, כי האש של קדשה, דהינו נר של מצוה, אינו בבחינת מאורי אש, רק בבחינת מאורי אור, כי השכינה נקראת, כביכול, אש אכלה, כמו שכתוב (דברים ד, כד): "כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא" וכו'. ואיתא בזהר הקדוש (בראשית נא.) שנקראת "אש אכלה" - 'דאכלי כלא ושצי כלא' (שהיא אוכלת את הכל ומכלה את הכל). אבל ישראל הדבקים בה מקבלים חיות ממנה, בבחינת (דברים ד, ד): "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום". הינו אף־על־פי שהוא אש אוכלה, ובכל מה שפוגעת נאכל ונשרף 'בגין דאכלי כלא ושצי כלא', אף־על־פי־כן ישראל הם דבקים בה ואינם נאכלים, חס ושלום, אדרבא! מקבלין חיות ממנה, בבחינת "ואתם הדבקים" וכו'. וזה בחינת מאורי אור ומאורי אש, כי לגבי אמות העולם היא בבחינת מאורי אש, שהם בחינת תקף הדין של השכינה, שמשם אחיזת מאורי אש, ועל־כן הם נאכלים ונשרפים על־ידי האש הזה - 'דאכלי כלא ושצי כלא' כנ"ל, אבל ישראל הדבקים בה ומקבלים חיות ממנה, נמצא, שאצלם הוא בבחינת מאורי אור, כי אדרבה! הם מקבלים חיות ממנה.

ועקר החיות הוא המחין, כמו שכתוב (קהלת ז, יב): "והחכמה תחיה", והמחין הם בחינת מאורי אור, נמצא, שאצל ישראל אינה בבחינת מאורי אש, חס ושלום, רק בבחינת מאורי אור, שהם בחינת חיים ומחין, בחינת "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים" וכו', כי באמת כלא חד, ה' אחד ושמו אחד, ואפלו הסטרא־אחרא נאחזת בקדשה ואין לה חיות רק על־ידי אחיזתה בקדשה, הינו שגם מאורי אש אחיזתם בקדשה, הינו כשנסתלקין מאורי אור, שהם בחינת המחין הממתיקין הדין וכשהם נסתלקין אזי נשאר תקף הדין, ומשם נאחזים מאורי אש, אבל ישראל הדבקים בהשכינה הם מקבלים חיות, כי נמשך עליהם בחינת מאורי אור, בחינת מחין, שהם בחינת חיים, בחינת "ואתם הדבקים בה'" וכו', כנ"ל.

וזה בחינת הנס של חנכה, שהיה דולק מעט שמן שלא היה בו להדליק רק יום אחד, והיה דולק שמונה ימים, כי השם־יתברך הראה בזה, כי השכינה שורה בישראל, וישראל הדבקים בה אינם נאכלים, רק אדרבה! מקבלים חיות ממנה, שזה בחינת מאורי אור, בחינת שם הקדוש שנתגלה אז בנס של חנכה כנ"ל, וזה גלה השם־יתברך בחוש, בנס של השמן שדלק מעט שמן כמה ימים, כי זה השמן היה ראוי שישרף בלילה אחד, ובנס היה דולק כל כך, להורות, שאין שליטה למאורי אש, כי ישראל דבקים במאורי אור.

כי מאורי אש הוא בחינת 'דאכלי כלא ושצי כלא' כנ"ל, ועל־כן צריכין הרבה שמן כפי הזמן שצריכין להדליק, כי האש שורפת השמן, אבל עכשיו, על־ידי הנס של חנכה שנתגדל שם הקדוש יתברך, ונתגברו מאורי אור, ונכנעו מאורי אש, עשה השם־יתברך נס, והראה בחוש גם בגשמיות, שאין שליטה למאורי אש רק למאורי אור, כי מעט שמן היה דולק ומאיר זמן רב ולא נשרף תכף ביום אחד כמו שהיה ראוי, כי נכנעו מאורי אש כנ"ל. וזהו בחינת "ואתם הדבקים וכו' חיים" וכו', שאף־על־פי שישראל דבקים באש אוכלה, הם חיים, כי אצלם הוא בחינת מאורי אור, כי גם זה השמן דבוק באש ולא נשרף, כנ"ל.

וזהו בחינת הנס שהיה תמיד במנורה של בית־המקדש בנר המערבי שהיה דולק הרבה בנס, ואמרו רבותינו ז"ל (שבת כב:) כי נר המערבי הוא עדות שהשכינה שורה בישראל, הינו כנ"ל, כי ישראל דבקים בשכינה והם חיים, כי אין האש אוכלת אותם, אדרבה! מקבלים חיות, וזה נראה בחוש בנס של נר המערבי שלא נשרף השמן על־ידי האש כראוי, כי היה דולק יותר מן השעור, וזה עדות על דבקות ישראל בהשכינה, בבחינת "ואתם הדבקים" וכו' כנ"ל. ועל־כן נקרא 'עדות', כי בודאי צריכין עדות על זה, כי אמות עולם לא היו מאמינים זאת שהשכינה שורה בישראל, כי איך אפשר לדבק בה'? והלא אש אוכלה הוא! אבל באמת ישראל דבקים בה, ואדרבה! הם מקבלים חיות ממנה, וזה היו רואים בחוש על־ידי הנס של נר המערבי, וזהו שנקרא 'עדות לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל', כי הם יכולים לדבק בה, בבחינת "ואתם הדבקים" וכו', שזהו בחינת הנס הזה של נר המערבי כנ"ל, וזה שאמרו רבותינו ז"ל (כתבות קיא:): איך אפשר לדבק בו והלא אש אוכלה הוא? אלא הדבק בתלמידי חכמים וכו', כי התלמידי חכמים הוא בחינת הפאר של ישראל, שהוא בחינת מאורי אור, ועל־ידי־זה יכולים לדבק בו כנ"ל (עין במאמר הנ"ל).