# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/544/66/1/

וזה בחינת נר חנכה. כי חנכה הוא זמן תפלה והודאה להשם־יתברך, כמו שאומרים: וקבעו שמונת ימי חנכה אלו להודות ולהלל וכו', כי אז נעשו נסים גדולים ואומרים אז 'על הנסים' וכו', ונסים הם בחינת תפלה למעלה מהטבע כנ"ל, ועקר התפלה הוא על־ידי האמת, שהוא אור המאיר לצאת מהחשך כנ"ל. וזה בחינת נר חנכה, בחינת (תהלים מג, ג): "שלח אורך ואמתך" וכו', כי זה ידוע, שהנס של חנכה, וכן כל הנסים - נעשים כן בכל זמן בכל שנה ושנה, הינו כשגברה מלכות הרשעה להשכיחם תורתך ולהעבירם על חקי רצונך, וכן בכל אדם ובכל זמן, כשמתגברת ומתפשטת הסטרא־אחרא על האדם, ורוצה לבטל אותו ולמנעו מעבודת ה' מכל וכל, חס ושלום, כמו שהיה אז שרצו להשכיח את התורה לגמרי, חס ושלום, ואמרו: 'כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק' וכו', ואזי אין שום עצה ותחבולה להמלט על נפשו כי אם על־ידי האמת, דהינו שיראה לפי מדרגתו למשך עצמו רק אל האמת לאמתו, ויסתכל רק אל האמת באמת, וכן בתפלה, אף־על־פי שאי אפשר לו להתפלל בשום אפן, אף־על־פי־כן יראה על כל פנים לדבר הדבור של התפלה באמת, ואז האמת יאיר לו לצאת מהחשך כנ"ל. וזה בחינת נר חנכה שהוא בחינת אור האמת, בחינת "שלח אורך ואמתך" כנ"ל, שעל־ידי־זה יוצאים מהחשך ויכולין להתפלל, שזה בחינת ימי חנכה שקבעו בתפלה להודות ולהלל וכו'.

ועל־כן נר חנכה היא למטה מעשרה טפחים, כי 'מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה', ועל־כן שם הוא מקום אחיזתם, ושם דיקא מדליקין נר חנכה סמוך אצל הפתח, בבחינת "פתח דבריך יאיר" וכו', להורות, שדיקא למטה מעשרה טפחים במקום אחיזת הסטרא־אחרא, גם שם יכולין למצא הפתח להתקרב אל הקדשה, על־ידי אור האמת, שיכולין להמשיך האמת גם שם, ועל־ידי אור האמת שהוא בחינת נר חנכה יכולין להתקרב לה' יתברך בכל מקום, אפלו למטה מעשרה טפחים שאין שם השראת השכינה, כי יכולין למצא הפתח על־ידי אור האמת כנ"ל. וזה בחינת נר חנכה סמוך לפתח, בבחינת "ופתח התבה בצדה תשים" [כמבאר במאמר הנ"ל].

כי חנכה הוא בחינת תבת נח [כמובא בתקונים (תקון ג, כט.)], בחינת (בראשית ח, ד): "ותנח התבה" וכו' בחינת חנכה, כי בחנכה פסקו מי המבול, כמו שפרש רש"י, שבכ"ז בכסלו פסקו הגשמים, נמצא, שבימי חנכה פסקו מי המבול, כי חנכה הוא בחינת תבת נח, הינו בחינת הדבור היוצא באמת בחינת (שם ו, טז): "צהר תעשה לתבה" כנ"ל, שעל־ידי־זה נצולין ממי המבול. כי כשאדם עומד להתפלל והמחשבות מבלבלין אותו מאד מאד, והמחשבות זרות הם בחינת מי המבול, כמו שכתוב במקום אחר (בסימן מד), ולפעמים על־ידי הפגמים של אדם שפוגם ביותר מתגברין עליו הבלבולים מאד מאד. וזה בחינת "והמים גברו מאד על הארץ ויכסו כל ההרים הגבוהים וכו' חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים" וכו' (בראשית ז, יט־כ), הינו שמתגברים הבלבולים ביותר למעלה מכל הישוב, ואפלו מכל ההרים הגבוהים, דהינו שמתפשטים כל כך המחשבות זרות והבלבולים, עד שאין רואה שום צד הצלה ואין לו מקום לאחז עצמו ולעמד שם, כי המים גברו מאד למעלה מכל ההרים, וכאלו נפל לתוך התהום ממש, אזי מאין יבוא עזרו? ואיך אפשר לו להתפלל או לעסק בעבודתו מתוך חשכת תהום כזה, ואזי עקר התקון והצלה הוא רק על־ידי בחינת תבת נח, בחינת "צהר תעשה לתבה", דהינו שידבר הדבור באמת לפי מדרגתו ממקום שהוא, ואזי על־ידי־זה, על־ידי הדבור של אמת, בחינת תבת נח - נכנעין מי המבול. וכן על־ידי־זה רואה הפתח איך לצאת מהחשך כנ"ל, וזה בחינת נר חנכה שהוא בחינת תבת נח וכו', כנ"ל.