# הלכה ז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/544/67/

עין בהתורה 'כי מרחמם ינהגם' (סימן ז') שם מבאר ענין חנכה על פי התורה הזאת שכלה כלולה במצות חנכה, עין שם.

ויש לבאר יותר מה שלא באר הוא ז"ל בפרוש, כי זהו ענין מה שכתוב בכונות חנכה (פרי־עץ־חיים פרק ד), שצריכין להמשיך אז תליסר מכילין דרחמי, שעקרם הם שמונה, שממשיכין בשמונת ימי חנכה בכל יום מדה אחת. גם צריכין להמשיך בכל יום צרוף אחד של אהי"ה פעמים אהי"ה שהוא בגימטריא 'אמת', שהם כנגד שמונה פעמים 'אמת' של 'אמת ויציב' וכו', עין שם בכונות.

ועל־פי התורה הנ"ל מבארין הכונות היטב, כי בחנכה צריכין להמשיך הרחמנות האמתי של הצדיק האמת, שהוא להוציא את ישראל מעונות על ידי הדעת שמאיר בהם, כמו שכתוב שם בתחלת התורה - שהמנהיג צריך להיות רחמן וכו', וצריך לידע איך להתנהג עם הרחמנות עם כל אחד ואחד וכו' עין שם, וזהו עקר כונות חנכה, להמשיך כל המדות של רחמים הנ"ל, הינו להמשיך רחמנות על ישראל. ועקר הרחמנות הוא אמת, דהינו לרחם עליהם ברחמנות האמתי - שהוא להוציא את ישראל מעונות, שזה עקר הרחמנות, כמו שכתוב שם, כי עקר הרחמנות הוא להכניס האמת בישראל, דהינו להוציאם מעונות ולקרבם אליו יתברך. וזהו בחינת (מיכה ז, כ): "תתן אמת ליעקב חסד לאברהם", שעקר החסד לאברהם שהשם־יתברך נותן לנו, הוא האמת ליעקב שנותן לנו, וכנ"ל.

גם יש לבאר עוד הכונות הנ"ל לעצות ולעבדא, מה שכתוב שם שאמת הוא אהי"ה פעמים אהי"ה שעולה 'אמת'. כי איתא בדברי רבנו ז"ל במקום אחר, בהתורה "קרא את יהושע" (בסימן ו'): שמי שרוצה לשוב הוא בבחינת אהי"ה, בחינת 'אנא זמין למהוי' - שמכין את עצמו שיהיה לו הויה בעולם, כי קדם התשובה לא היה לו שום הויה כלל וכו', עין שם.

אבל אפלו כשרוצה להכין את עצמו שיהיה לו הויה בעולם, יש שעדין קשה לשוב כראוי, אף־על־פי־כן גם הוא צריך בכל יום ובכל פעם להכין את עצמו שיהיה לו איזה הויה - דהינו כדי שיוכל על ידי ההכנה הזאת להכין את עצמו אחר־כך, וגם ההכנה השניה יהיה בשביל שיוכל להכין את עצמו עוד אחר־כך, וכן בלי שעור, עד שיהיה נכלל אהי"ה באהי"ה בבחינת אהי"ה פעמים אהי"ה, וזה עולה אמת, כי זה עקר אמתת האמת - שיכין את עצמו תמיד שיהיה לו הויה, אף על פי שאינו זוכה מיד להויה גמורה, אף־על־פי־כן יכין את עצמו כדי שיזכה אחר־כך להכין את עצמו וכו' וכו' עד שיהיה נכלל אהי"ה באהי"ה. כי כל מה שיעשה בעבודת ה' - הכל הוא הכנה כדי שיהיה לו הכנה אחר־כך וכו'.

וזה עקר בחינת אמת, כי אהי"ה פעמים אהי"ה עולה אמת, כי זה עקר נקדת האמת שיחזיק את עצמו כל ימיו להכין את עצמו שיהיה לו הויה בעולם וכו' וכנ"ל, וגם זה האמת הוא כפי המדה של אותו היום, וביום אחר צריך להמשיך האמת כפי אותו המדה של אותו היום, וכן ביום שלישי וכו', שזהו בחינת שמונה פעמים אמת שהם כנגד שמונת ימי חנכה, שבהן ממשיכין אור האמת על כל הימים אשר הוא חי על פני האדמה שכלולים בשמונה ימים, הינו בחינת שבעת ימי בראשית שהם כלל כל ימי העולם הזה, שמקשרין וכוללין אותם ביום השמיני שהוא בחינת בינה, עלמא דאתי, שהוא בחינת יום השמיני, כידוע (תקוני זהר תקון כא, סא:), ששם עקר בחינת אהי"ה, כידוע בכונות.

ומי שרוצה להמשיך על עצמו האמת לאמתו, צריך לידע שבכל יום ובכל פעם צריך להמשיך על עצמו נקדת האמת כפי אותו היום כפי מה שאוחז באותו היום, כי יש כמה שנויים לאין מספר בכל אדם בין יום ליום, והעקר להמשיך את עצמו ולקשר את עצמו לבחינת נקדת האמת של אותו היום והמדה שהוא עומד אז, כי בכל מקום ובכל דרגא יש בחינת אמת, שיכולין לקרב את עצמו להשם־יתברך

ולעשות נחת רוח לפניו יתברך מכל מקום שהוא, [כמבאר אצלנו כמה פעמים], והעקר הוא האמת כפי אותו היום, שזהו בחינת מדה של רחמים שממשיכין באותו היום, שכל זה נמשך על ידי הצדיק האמת שיכול להמשיך רחמנות האמתי על כל אחד ואחד בכל יום ויום כפי היום והשעה וכנ"ל, והבן היטב.

וכלל כל דברינו כלולים במה שאמר רבנו ז"ל, והזהיר אותנו מאד - שאסור להיות זקן, כמבאר משיחה זאת בשיחות הר"ן (סימן נא), כי צריכים להתחיל בכל פעם מחדש, כמבאר בדבריו ז"ל כמה פעמים (סימנים רמה, רסא), הינו שצריכין לחשב בכל פעם שעדין אין לו הויה בעולם וצריכין להתחיל להכין את עצמו וכו' וכו' כנ"ל, כי אפלו מי שזוכה לעבודת ה' באמת - גם הוא צריך להיות בבחינת אהי"ה כנגד המדרגה השניה שצריך לעלות אליה, ששם עדין אין לו הויה וכו'. וכל זה מרמז שם בהתורה "קרא" הנ"ל, שכתב שם שצריך לאחז תמיד במדת התשובה, ועין בדברינו במקום אחר (הלכות קריאת־התורה הלכה ו', אותיות יט־כ) - מכל שכן מי שלא התחיל עדין כלל, שצריך להתחיל בכל פעם, אף על פי שרואה שגם עתה הוא רחוק מאד מאד, אף־על־פי־כן יכין את עצמו שיהיה לו הויה, ועקר ההויה הוא מה שהכין את עצמו אחר־כך וכו' וכן להלן. וכל זה הוא בחינת אמת, בחינת אהי"ה פעמים אהי"ה כנ"ל. כי מי שמסתכל על האמת, בודאי צריך כל ימיו להסתכל אולי יזכה עתה להתחיל איזה התחלה, וכשיהיה חזק בזה, בודאי יעזרו השם־יתברך להתקרב ולשוב אליו יתברך.

וזה בחינת חנכה, כי זה עקר החנוך בעבודת ה' - מה שמתחילין בכל פעם מחדש, ואפלו אם הוא זקן גדול, אף־על־פי־כן אסור להחזיק עצמו לזקן כאלו כבר אפס תקוה, חס ושלום, רק עד יום מותו יתחיל בכל פעם מחדש, כנ"ל.

וזהו (משלי כב, ו): חנך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה - הינו שצריך לחנך את האדם על פי דרכו - שאפלו בדרכו שהולך בו שעוסק במשא ומתן וכיוצא - גם שם ימצא ה' יתברך, בבחינת: בכל דרכיך דעהו, כי גם שם יש איזה נקדה של אמת שיכולין לחנך עצמו על ידה וכנ"ל. וזהו גם כי יזקין לא יסור ממנה - שאפלו כשיזקין לא יסור מבחינת החנוך, הינו כנ"ל, שלא יהיה זקן לעולם, כי אפלו כשיזקין - יתחיל גם־כן בכל פעם מחדש בבחינת אהי"ה הנ"ל, כאלו הוא מתחיל עתה לחנך עצמו בעבודת ה', וכאשר ראינו זאת מרבנו ז"ל בעצמו (כמבאר בשבחי הר"ן סימן לג). וכן כל אדם לפי דרכו, צריך לחנך עצמו, באפן שגם כי יזקין לא יסור מהחנוך שיחנך עצמו בכל פעם ויתחיל בכל פעם, שכל זה הוא בחינת אהי"ה הנ"ל, בחינת 'אנא זמין למהוי', בחינת אהי"ה פעמים אהי"ה בגימטריא 'אמת', כי זה עקר האמת, כנ"ל.

ועקר הוא האמת, כי בכל דרך ובכל עצה ובכל שיחה יש בהם 'צדיקים ילכו בם ופשעים" וכו' (הושע יד, י), כי בודאי צריך כל אדם לזרז את עצמו מאד בעבודת ה' ולא לדחות מיום לחברו, חס ושלום, אך גם כשמזרז עצמו מאד בעבודתו באמת כראוי, גם הוא צריך להתחיל בכל פעם מחדש, כאלו מכין את עצמו שיהיה לו הויה בעולם וכנ"ל, וכאשר ראינו זאת מאדמו"ר ז"ל בעצמו (כמבאר במקום אחר), מכל שכן כשרואה שאינו עולה בידו והוא רחוק עדין כמו שהוא רחוק, אף־על־פי־כן צריך לומר כל ימיו: "אולי יועילו לי כל ההכנות והרצונות והתשוקות והכסופין וקצת היגיעות שהיו לי להתקרב אליו יתברך, אולי יתקבצו כלם שאוכל היום להתחיל, כדי שאוכל להתחיל להכין את עצמי אחר־כך" וכו' וכנ"ל. ומי שחפץ באמת לאמתו - יוכל לקבל עצות והתחזקות מדברינו אלה בכל מקום שהוא כל ימי חייו, כי קושטא קאי ואמת ה' לעולם.

גם מה שכתוב שם בהתורה הנ"ל שבחנכה הוא בחינת כלליות בן ותלמיד וכו', להראות אפלו להמנחים למטה מאד, כי "מלא כל הארץ כבודו" וה' אתם עדין, לחזקם ולעוררם שלא יתיאשו בשום אפן וכו' (כמבאר שם עין שם), זהו בחינת מה שכתוב בכונות חנכה (פרי־עץ־חיים, חנכה, פרק ד), שעקר נפלאות ענין חנכה הוא מה שאז אנו ממשיכין אור השלשה יחודים עליונים שהם עולים 'נר' - אנו ממשיכין אותו בימי החל ממש שמתרים בעשית מלאכה, ממשיכים אותם למטה מעשרה טפחים, כי אז אין עליה לשכינה כמו בשבת וכו' עין שם.

וזהו כל בחינות הנ"ל שגלה אדונינו מורנו ורבנו ז"ל בהתורה הנ"ל שעקר בחינת חנכה להמשיך האור הקדוש לכל המנחים למטה ממש להאיר בהם ידיעת אלקותו יתברך לעוררם משנתם ונפילתם וכו', הינו בחינה הנ"ל, שאז ממשיכין האור הגדול למטה מאד, להאיר בכל המדרגות התחתונות, לגלות להם כי "מלא כל הארץ כבודו", לעורר ולהקיץ כלם להשם־יתברך, והבן, ועין במקום אחר מזה (הלכות שתפים בקרקע, הלכה ה, אות ו').