# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/546/61/1/

אחר יום־הכפורים שאז זכו לחותם ברית־קדש, בחינת תקון הברית, תקון התפלה כנ"ל - תכף אחר־כך מתחילין לעסק בסכה, כי סכה תלוי בתקון הברית, כי הסכה הוא בחינת 'ענני כבוד', ואותן שהיו פגומים בברית היה הענן פולטם, כמו שכתוב (דברים כה, יח): "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך", כמובא (תנחומא תצא י). וזהו: "ואתה עיף ויגע ולא ירא אלקים" - הפך תקון הברית, שהוא בחינת "אשה יראת ה'", שהוא מלכות דקדשה, כנ"ל, שהוא בחינת תקון התפלה, בחינת (משלי לא, ל): "אשה יראת ה' היא תתהלל". ועל־כן סכה, שהוא בחינת ענני כבוד, אי אפשר לזכות לסכה כי אם על־ידי תקון הברית, כנ"ל. ועל־כן סכה הוא בחינת יעקב, כמובא, כמו שכתוב (בראשית לג, יז): "ויעקב נסע סכתה" וכו'. כי יעקב הוא בחינת יראה, ועל־כן עקר תקון התפלה על ידו, כמו שכתוב ביעקב (שם כח, יז): "מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים", שזה בחינת שלמות עליות התפלה לבחינת בית על־ידי בחינת יראה (וכמובא בדברי רבנו, עין שם). וכל זה זכה על־ידי ששמר בריתו ביותר, והיתה מטתו שלמה, ועל־כן זכה לבחינת סכה כנ"ל. כי סכה הוא בחינת דעת גדול, בחינת רוח הקדש, בחינת מקיפים, שאי אפשר לזכות לדעת הזה כי אם על־ידי שמירת הברית (כנ"ל כמה פעמים). וזה שכתב רבנו, נרו יאיר, במאמר המקיפים (בסימן כא) המתחיל: 'עתיקא טמיר וסתים' (פרק ג' דספרא דצניעותא), שאי אפשר לזכות לבחינת סכה, בחינת מקיפים, כי אם על־ידי שיקדש שבעת הנרות, שהם שבעה נקבי המח, דהינו עיניו, ואזניו, ופיו, וחטמו, שקדשת כל אלו הדברים תלוי בקדשת הברית, כידוע.

ועל־כן סכה שאין בה שבעה טפחים על שבעה טפחים פסולה (סכה טז.), כי צריכה להיות גדולה לפחות שבעה טפחים כנגד שבעת הנרות הנ"ל, שצריך לקדשם, שעל ידם נעשה הסכה כנ"ל, כי דפנות מחצת הסכה מורה על גבול הקדשה, ולשם צריך להכניס כל כלי תשמישו ואכילתו ושתיתו ושינתו וכל שאר צרכיו - כלם צריכים להיות בתוך הסכה דוקא, דהינו בתוך גבול הקדשה ולא יצאו מגבול הקדשה ולחוץ, דהינו בחינת חוץ לסכה, והעקר, שעל־כל־פנים תהיה הסכה גדולה שבעה טפחים כנגד שבעת הנרות הנ"ל, כדי שיכניס כלם לתוך הסכה, לתוך גבול הקדשה, ולא יצאו, חס ושלום, לחוץ. [ואלו שבעת הנרות שהם אור הפנים שתלויים בקדשת הברית, הם בחינת טפחים, בבחינת (בבא־קמא לב:): 'וטפח לו על פניו' - שצריך לקדש הטפחים אלו על־ידי קדשת הברית. וזה בחינת סכה של שבעה טפחים הנ"ל, עין בדברי רבנו המתחיל סוד כונת המילה בסימן סג].

כי העקר תלוי בראשי האיברים והחושים האלו, וכל שארי האיברים נגררים אחריהם, וזה שאמרו רבותינו ז"ל ש צריכה להיות גדולה שבעה טפחים כדי להכניס לשם ראשו ורבו ושלחנו. כי אלו השבעה נקבי המח הנ"ל - הם ראשו ורבו של אדם וכל התאוות תלויים בהם. והעקר תלוי שיכניס אותם לתוך גבול הקדשה על־ידי קדשת הברית כנ"ל, אבל אין לה שעור למעלה, כי אדרבה, כל מה שמתרחבת יותר - בודאי חשוב יותר, כדי להרחיב גבול הקדשה ולהכניס לשם כל גופו בשלמות וכל צרכיו, וכל כלי תשמישו וכל מיני תענוגיו - כלם יהיו שם בתוך הסכה, בתוך מחצת הסכה, ולא יצאו לחוץ, חס ושלום, כנ"ל.

ואז כשבונה מחצות ודפנות כשעור הנ"ל, דהינו לפחות שבעה טפחים כנ"ל, אז הם ראויים לסכה, דהינו לסכך עליהם הסכך, שזה עקר שם הסכה, כמו שפרש רש"י (סכה ב. דבור המתחיל: 'ושחמתה מרבה'), דהינו לזכות לבחינת חפיפת סכיכת רוח־הקדש, בחינת מקיפים הנ"ל, כי אי אפשר לזכות לבחינה זו כי אם על־ידי קדשת השבעת הנרות, שהם בחינת מחצות של שבעה טפחים, כנ"ל: