# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/546/61/2/

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (סכה ב.): סכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה, שהם בחינת שני יודין, שהם בחינת שני השכליות, דהינו שכל פנימי ושכל מקיף, כי השכל היא בחינת יו"ד (כמובא בדברי רבנו). ולמעלה מאלו העשרים אמה, דהינו למעלה מהמקיף - לא שלטה בה עינא, ואסור לכנס לפנים ממחצתו להסתכל לשם, ועל־כן אסור להגביה הסכך יותר למעלה מעשרים, כי 'במפלא ממך אל תדרש' (חגיגה יג.), כי אי אפשר להסתכל כי אם בהמקיף הסמוך אליו כנ"ל, ומי שנכנס לפנים ממחצתו - הוא יוצא מגבול הקדשה. ועל־כן הסכה פסולה לגמרי אם הוא גבה למעלה מעשרים.

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (סכה ב.): למעלה מעשרים אמה אין אדם עושה דירתו דירת עראי אלא דירת קבע, ואנן סכה דירת עראי בעינן. כי הסכה שהוא בחינת המקיפים - צריכה להיות דוקא דירת עראי, דהינו שלא יטעה, חס ושלום, שכבר זכה לשלמות הדעת מאחר שזכה לאיזה השגה, כי "גבה מעל גבה שמר" וכו' (קהלת ה, ז), ו"לגדלתו אין חקר" (תהלים קמה, ג). ועל־כן אסור לקבע דירתו בסכה זו, כי אם שתהיה דירת עראי לפי שעה, ולהשתדל ולטרח בעבודת ה' לזכות להשגה אחרת, ולצאת מסכה לסכה, כי תכלית הידיעה שלא נדע, ומי שאוחז בבחינת התכלית הזאת, אזי סכתו, דהינו השגתו, הוא בחינת דירת עראי תמיד, כי מיגע תמיד להשיג יותר כנ"ל, ובזה תלוי שאינו הורס לעלות אל ה' לכנס לפנים ממחצתו, מאחר ששפל בדעתו ואוחז בבחינת התכלית שאינו יודע כלום - איך יבוא להסתכל עוד יותר למעלה ממנו? רק מיגע להשיג הסמוך אליו ובזה תלוי קיום דעתו, כי זה עקר התכלית כנ"ל, וזוכה להשיג תמיד השגות חדשות, אבל מי שרוצה להסתכל למעלה ממחצתו, וזה מחמת שסובר שהוא יודע כבר השגתו יתברך, עד שמתפאר לכנס לפנים, ואזי בודאי דירתו דירת קבע, כי אינו מיגע לצאת מסכה לסכה כנ"ל, ואזי הוא קלקול הדעת לגמרי, כי מי שהוא סובר שהוא יודע משהו בהשגתו יתברך - אינו יודע כלל, ועל־ידי כניסתו לפנים ממחצתו - הורס דעתו לגמרי, כי יוצא חוץ מגבול הקדשה, כנ"ל. ועל־כן סכה שהוא גבה למעלה מעשרים, פסולה, מחמת שהוא עושה דירתו דירת קבע, כנ"ל.

וזה בחינת פגם־הברית שעל־ידי־זה נפגם הסכה כנ"ל, בחינת פגם האמה של ששה טפחים, שהסכה וכל מחצות הקדשה נמדדין בה, שהוא בבחינת 'מגלה טפח ומכסה טפח', עין כל זה במאמר הנ"ל המתחיל: 'סוד כונת המילה'. וכפי מה שהבנתי מפיו הקדוש, שזה תלוי בזה, כשסובר שיודע משהו בהשגתו יתברך שמו, על־ידי־זה הורס לעלות אל ה', וכן להפך (עין שם היטב). אבל עד עשרים אמה הסכה כשרה, כי אף שהסכה למעלה מעשרה, דהינו למעלה משכלו, עם כל זה 'שלטא בה עינא', כי אפשר להסתכל לשם, מאחר שהוא בחינת המקיף הסמוך לשכלו, כי אדרבא! זה עקר מצות סכה - למען ידע שהוא יושב בסכה, כמו שכתוב (ויקרא כג, מג): "למען ידעו דרתיכם" וכו', כמו שדרשו רבותינו ז"ל, שצריך האדם לדעת שיושב בסכה, דהינו שיהיה עיניו ודעתו צופות ומביטות תמיד אל הסכך, שהוא בחינת המקיף, כדי לזכות לעשות מהמקיף פנימי, ושיצא מסכה לסכה ממקיף למקיף, כנ"ל.

ואפלו אם עושה הסכה גדולה מאד - דהינו שמקדש עצמו ביותר, וגם מגביה אותה עד הסכך, עם־כל־זה, מאחר שהוא עומד עדין למטה והסכך גבה ממנו למעלה מעשרים אמה - הסכה פסולה - כי אי אפשר להשיג יותר ממדרגתו, דהינו מעשרים אמה, ממקום שהוא עומד שם באיזה מדרגה שהוא, אם לא שיעשה לו אצטבא - דהינו שיעלה למדרגה גבה, ויצא מדרגא לדרגא, אז יוכל להגביה הסכה משם עד עשרים אמה, דהינו להשיג משם עד המקיף הראוי לאותה מדרגה (עין בשלחן ערוך, ארח חיים סימן תרלג - הדינים הללו):