# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/546/61/3/

ועל כל פנים לא תהיה פחותה מעשרה טפחים, כי אי אפשר לזכות לבחינת סכה הנ"ל, כי אם על־ידי שמגביה מחצות קדשתו עד עשרה, דהינו שיזכה למדרגה בקדשת הברית, שיעלה הקדשה עד עשרה, דהינו בחינת השכל שזוכין על־ידי קדשת הברית, כנ"ל. ועל כל פנים יהיה גבה בחינת עשרה טפחים, כי הטפח - המדה הקטנה המזכר בתורה שמדות הקדושות נמדדין עמה, כי עקר שמירת הברית הוא בבחינת וא"ו, בחינת אמה בת ששה טפחים, כמו שכתב רבנו שם (סימן סג). אזי בחינת הוא"ו הזאת, שהוא בחינת אמה הנ"ל - עולה ונכללת בעשר, דהינו הדעת כנ"ל, ואזי המחצה גבה עשר אמות, בחינת "עשר אמה ארך הקרש" - שהם מחצות הקדשה בשלמות הראוי. וכשזוכה לבחינת עשר אמות הנ"ל, אזי יש גם דעת המקיף בבחינת עשר אמות. וזה בחינת עשרים אמה שעור סכה שאסורה להיות גבה משם, כי אסור לעלות למעלה מזה, כנ"ל.

וזה בחינת אלף - שזוכין להקרא אדם על־ידי קדשת הברית, ו'לית אדם בלא אלף', הינו על־ידי קדשת בחינת האמה בת ששה טפחים, על־ידי־זה זוכין לשני יודי"ן הנ"ל, שהם בחינת שכל הפנימי ושכל המקיף [וזה בחינת סכה, שהוא בחינת צרוף שני שמות יאהדונהי (תקוני־זהר ב:)].

אבל יש שני בחינות בקדשת הברית, דהינו בחינת זווג משבת לשבת, ובחינת הקטנים שזווגן בחל, ואף־על־פי־כן צריכין לקדש עצמן כראוי על־פי התורה, כמובא במאמר "אני ה' הוא שמי" (בסימן יא), ובחינת קדשת ימי החל הוא בחינת חלק ששית מקדשת השבת, כי השבת כלול מכל ששת ימי החל, כידוע, ועל־כן המדרגה הקטנה של קדשת הברית - הוא בחינת טפח אחד, כי היא המדה הקטנה שמדות הקדשה נמדדין בה. והוא בחינת חלק ששית מאמה בת ששה טפחים, שהוא בחינת קדשת הברית כראוי בבחינת קדשה משבת לשבת, כנ"ל. ואזי כשקדשתו בחינת טפח אחד, דהינו מדרגה הקטנה, אזי גם כשעולה אל הדעת ונכלל ביו"ד כנ"ל, אזי הוא גם־כן רק בבחינת עשרה טפחים והוא שעור הכשר סכה לפחות כנ"ל, אבל למטה מעשרה טפחים, שיצא מכלל הקדשה אפלו במדרגה הקטנה, אזי בודאי אינה סכה כלל, כי עקר הסכה תלוי בקדשת הברית, כנ"ל.

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (סכה ד.): 'למטה מעשרה - דירה סרוחה, ואין אדם דר' וכו', דירה סרוחה ממש, הינו פגם הברית, שהוא עקר הסרחון הפך שמירת הברית, שהוא בחינת 'ריח', כמו שכתב רבנו במאמר "אמר אל הכהנים" (בסימן ב). וזה בחינת (ויקרא א, ט): "אשה ריח ניחוח", על־ידי בחינת "אשה יראת ה'", מלכות דקדשה, שמירת הברית, מעלה ריח ניחוח לה', כנ"ל. וזה שדקדקו: ואין 'אדם' דר בדירה סרוחה, כי בודאי מי שהוא אדם אינו דר שם, רק מי שהוא כבהמה נדמה, דהינו הפוגם בברית שהוא נמשל לבהמה, כמו שכתוב (תהלים לב, ט): "אל תהיו כסוס כפרד אין הבין", כי גבה עשרה טפחים הוא שעור רשות היחיד לשבת, שהוא בחינת אות ברית, ולמטה ממנו הוא רשות הרבים שהיא אשה זונה, שפחה בישא, פגם הברית כמובא (תקוני־זהר, תקון מח, פה.):