# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/546/62/1/

וביום ראשון של סכות מתחילין לטל הלולב עם הארבעה־מינים, שהם בחינת תקון הברית, כמובא בספרים, שזה בחינת ח"י נענועין שבלולב (זהר פנחס רנה:), בחינת צדיק ח"י עלמין, בחינת (תהלים צב, יג): "צדיק כתמר יפרח". ועל־כן מתחילין לטל אותן ביום ראשון של סכות, כדי לקים את הסכה שלא תפל, חס ושלום, בבחינת (עמוס ט, יא): "סכת דוד הנפלת", שזה נעשה, חס ושלום, על־ידי שמתיזין הדמים של השס"ה גידין שהם השס"ה לא תעשה - לתוך המח, שמזה בא, חס ושלום, חלי נופל, בחינת סכת דוד וכו', וכל זה על־ידי העדר תקון הברית, עין כל זה במאמר הנ"ל המתחיל 'האי מאן דבעי למנסב' וכו' (בסימן כט), על־כן נוטלין הארבעה מינים שבלולב שהם בחינת תקון הברית, שהוא זורק תקונים ולבנונית לכל השס"ה גידין, ועל־ידי־זה אנו סומכין וסועדין ומרימין את הסכה הנ"ל שלא תפל, חס ושלום, כנ"ל.

ועל־כן הם ארבעה מינים - כנגד ארבעה בגדי לבן שנמשכין על־ידיהם, על־ידי שמרימין את המחין ומקימין את הסכה הנ"ל, שמשם נמשך לבנונית בבחינת 'דם נעכר ונעשה חלב' (כמובא שם כנ"ל), שזה בחינת הסכה שהיא בחינת (משלי ב, ג): "אם לבינה תקרא", בבחינת "תסכני בבטן אמי" ששם בבחינת "אם לבינה", בחינת סכה, שם הדם נעכר ונעשה חלב, שמזה נעשין בגדים לבנים. וכנגד זה נוטלין ארבעה מינים שבלולב כנגד ארבעה בגדי לבן שנעשין על ידם כנ"ל, ועל־כן מתחילין לטל הלולב ביום ראשון של סכות, כי בנין הסכה והקמתה נעשה על־ידי הכח התלבנות העוונות שנעשה ביום־הכפורים על־ידי תקון הברית, על־ידי זה יש לנו כח לבנות הסכה, כנ"ל.

ועל־כן תכף במוצאי יום־הכפורים מתחילין לעסק בסכה מיד (ארח־חיים, סימן תרכד, סעיף ה) וכל הארבעה ימים שבין יום־הכפורים לסכות עוסקים בבנינה, כי בכל אלו הארבעה ימים - אין מחשבין בהם העוונות, ועל־כן הם ארבעה ימים כנגד ארבעה בגדי לבן שנמשכין ביום־הכפורים, שעל־ידיהם נמשך הלבנוניות לכל אלו הארבעה ימים, ועל־כן אין מחשבין בהם העוונות (תנחומא אמור כב). ומחמת זה עוסקים בכל אלו הארבעה ימים בבנין הסכה, כי אז יש לנו כח לבנות הסכה ולהקימה על־ידי התלבנות העוונות והדמים, כנ"ל.

ועל־כן ביום ראשון של סכות שאז הוא 'ראשון לחשבון עוונות', על־כן אנו יראים שלא יתגברו העוונות, בחינת הדמים, להפיל בחינת הסכה, חס ושלום, כנ"ל, על־כן נוטלין הארבעה מינים, שעל ידם סומכין סכת דוד שלא תפל, חס ושלום, כנ"ל.

ובשביל זה אומרים הלל עם הלולב, כי ההלל הוא בחינת תקון הכללי של הדבור, בבחינת (תהלים קג, כ): "ברכו ה' מלאכיו" וכו', דהינו על־ידי שבח צדיקו של עולם והלולו, על־ידי־זה נתתקן הדבור, (כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל). ועל־כן נוטלין אז הלולב, שהוא גם־כן בחינת תקון הכללי של הגידין, כי כל בחינת תקונים הכלליים המבארים שם במאמר הנ"ל - תלויים זה בזה (כדמשמע שם במאמר הנ"ל). והעקר תלוי בתקון הברית, שהוא כלליות הגידין, שהוא עקר כלל כל התקונים. וזה "ברכו ה' מלאכיו גברי כח עשי דברו לשמע" וכו', שפרשו רבנו, נרו יאיר, על תקון הכללי של הדבור על־ידי "ברכו ה'", עין שם.

וזה שכתוב בפסוק: "מלאכיו גברי כח", שהם בחינת שומרי הברית - 'אנון דמתגברין על יצריהון דדמין למלאכים ממש' (אלו שמתגברים על היצר שלהם הם דומים למלאכים ממש) (זהר וישב קפט:), ואותן דיקא יכולים לתקן הדבור על־ידי שבח צדיקו של עולם, כי זה תלוי בזה כנ"ל. וזה בחינת נטילת הלולב, שהוא בחינת תקון הברית, כלליות הגידין, בשעת אמירת ההלל, שהוא שבח השם־יתברך, שהוא תקון הדבור, כי שניהם בחינת תקון הכללי ותלוי זה בזה, כנ"ל.

ועל־כן הנענועים, שהם עקר המצוה, הם ב'הודו' תחלה וסוף (סכה לז:), כי "הודו לה'" שהוא עקר שבח צדיקו של עולם, על־כן אז עקר מצות לולב שהם הנענועים, כי הנענועים הם עקר תקון הברית, ועל־כן הם וא"ו [ששה] - לכל הוא"ו קצוות, שזה בחינת תקון הברית, שהוא בחינת וא"ו. ובכל קצה שלשה נענועים שבין כלם ח"י נענועים, בחינת 'צדיק ח"י עלמין', וכמובא.

כי הלולב הוא בחינת כלי המלחמה - לנצח ולהתגבר על השבעים אמות, כמו שכתוב בזהר הקדוש (ויחי רכא.), הינו שעל ידו מנצחין ומתגברין על הרע הכולל של השבעים אמות שהוא תאות נאוף, וזוכין לתקון הברית שהוא תקון הכללי כנ"ל, שהוא בחינת שד"י - ששדי ויורה כחץ תקונים לכל מקומות הצרים והדקים (כמובא במאמר הנ"ל). וזה בחינת הנענועים, שמנענעין וזורקים כלי המלחמה לכל צד וצד ובצדי צדדים - לכון כלי המלחמה, להיות קולע אל השערה, כדי לנצחם ולהכניעם בכל מקום שהם, ועל־ידי־זה בעצמו נזרקים תקונים לכל הצדדים, לכל מקומות הצרים והדקים כנ"ל, שזה גם־כן בחינת הנענועים - שמנענעין וזורקים תקונים לכל צדי צדדים, בבחינת שד"י כנ"ל, כי זה תלוי בזה, על־ידי התגברות ונצחון המלחמה, שזהו עקר התקון, שהוא בחינת תשובת המשקל ממש, על־ידי־זה נזרקים תקונים לכל מקומות הדקים כנ"ל. וזה בחינת הלולב שהוא עולה ומשפע והולך עד שבראשו הוא דק מאד, להורות שהוא מנענע וזורק תקונים לכל מקומות הצרים והדקים, כנ"ל.

גם בהלל נזכר הכנעת הרע הכולל של השבעים אמות, בחינת (תהלים קיח, א): "סבוני וכו' בשם ה' כי אמילם", מ"ל בגימטריא שבעים אמות, שזה בחינת מילה, כמובא בשערי אורה. ומילה הוא בחינת הכנעת הרע הכולל, הינו התאוה הכלליות הנ"ל, כמובא במאמר "תפלה לחבקוק" (סימן יט). על־כן נוטלין אז הלולב כנ"ל, כי הוא כלי המלחמה כנגדם, כנ"ל: