# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/546/62/2/

וזה בחינת נסוך המים בחג (סכה מח.), כי על כל הקרבנות היו מנסכין יין, כי הקרבנות הם תקון הברית, כי הם מכניעים רוח הבהמיות, שהוא פגם הברית כנ"ל, וזה שכתוב (ויקרא יב, יג): "ולא תשבית מלח ברית אלקיך מעל קרבנך" (עין בסימן כג), ועל־כן היו מנסכין אז יין, כי על־ידי תקון הברית נמתק היין, ואזי אדרבא, על־ידי היין נתוסף התקון ביותר, כי נתרומם המח על ידו, בבחינת 'זכה נעשה ראש' (יומא עו:), כמובא במאמר הנ"ל. וזהו שאומרים שירה על היין (ברכות לה.), הינו שירות ותשבחות להשם־יתברך, שהוא גם־כן תקון הכללי, על־ידי הרמת הדעת שנעשה על־ידי שבח צדיקו של עולם. וזה בחינת השירה של נסכים של הקרבנות, כנ"ל.

ומחמת שבסכות אז הוא בחינת תקון הברית ביותר כנ"ל, ואז נתלבנין ונזדככין הדמים מאד, על־כן מנסכין אז מים ויין ביחד, כמו שאמרו בהמשנה - להורות שנמתק היין מאד בהמתקה יתרה, עד שנמתק בבחינת מים, כי המים הם בחינת חסדים, והם המזגת והמתקת היין. וזה שנרמז נסוך המים בין נסכי היין, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (תענית ב:): 'נאמר בשני ונסכיהם' וכו'. כי נסוך המים הוא ממתיק את היין, כנ"ל.

ועל־כן שמחים מאד בשמחת בית השואבה, כי כשנמתק היין אזי הוא בבחינת "יין המשמח", ומשם גם־כן שמחת כל החג - על־ידי שזוכין לסכה שהוא בחינת "אם לבינה", ששם "יין המשמח". ואז בשמחת בית השואבה זוכין להשגת החכמה מאד, כמו שכתוב (ישעיה יב, ג): "ושאבתם מים בששון", ותרגומו: 'ותקבלון אולפן חדת' (ותקבלו תורה חדשה). כי אז נתרומם המח מאד, בבחינת 'זכה - נעשה ראש' (כמו שמבאר שם). ועל־כן שמחים בשאיבת המים, כי הם בחינת המתקתו כנ"ל, ונעשה "יין המשמח" שהוא בחינת השגת החכמה, כמובא: