# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/546/62/4/

וזה בחינת הקפות, שהיו מקיפין את הערבה בכל יום פעם אחת, ובהושענא־רבא שבע פעמים עם הארבעה מינים (סכה מג:), כי הערבה הוא בחינת 'מלכות פה' (תקוני־זהר יז.), בחינת אמונה, כמובא (זהר פנחס רל.). ועל־כן היו מקיפים אותה עם הלולב וארבעה מינים - כדי להשלים בחינת הדבור, בחינת המלכות, בחינת האמונה על־ידי בחינת המקיפין, שממשיכין אליה לבנונית ותקון על ידם להלבישה בארבעה בגדי לבן הנמשכין משם על־ידי ארבעה מינים שבלולב כנ"ל, ועל־כן בהושענא־רבא - היו מקיפין שבע פעמים כנגד שבעה גלדי דעינא (שבע שכבות העין), שהם בחינת שערות, בחינת מחין המקיפין לבת עין (כנזכר שם בסוף המאמר), שהם מתקנים את הדם־נדות כנזכר שם, כי כל עסקנו בכל שבעת ימי הסכות בסכה ולולב ושאר תקונים הכלליים הנ"ל - הכל הוא כדי לזכות בהושענא־רבא לחתם חותם החיצון שהיא בחינת אמונה, שהיא נתתקנת על־ידי תקון הכללי של הדבור כנ"ל, כי אמונה תולה בפה של אדם, כמו שכתב רבנו ז"ל (בסימן מד בלקוטי תנינא), והכל תלוי בתקון הברית, כמובא בדברי רבנו בכמה מקומות, שאמונה תלוי בתקון הברית. ועל־כן מצות הארבעה מינים הם תלויים בידים, כי הם נטלין בידים - מחמת שהם באין לתקן חותם הידים, שהוא חותם האמונה, כנ"ל.

והכלל, שתקון הברית ואמונה, שהוא בחינת דבור פה - תלויים זה בזה, והם בחינת חותם הפנימי וחותם החיצון, שהם חותם הרגלין וחותם הידין, בחינת חותם ברית הלשון וחותם ברית המעור, שהם בבחינת 'כרת לו בין עשר אצבעות ידיו, והוא ברית הלשון - וכרת לו' וכו'. והם בבחינת מה שאמר רבנו, נרו יאיר, ששמירת הברית ושלמות לשון־הקדש הם תלויים זה בזה, כי הם בחינת שני החותמות הנ"ל, שהם חותם בתוך חותם, וכל אחד תלוי בחברו.

ועל־כן נעורים בליל הושענא־רבא - כדי לזכות לשלמות לשון־הקדש, שהוא בחינת 'מלכות־פה' וכו', שעקר שלמותה על־ידי לשון תרגום, שהוא בחינת תרדמה (עץ־חיים, שער לד, פרק ב), ועל־כן נעורים - כדי להכניע בחינת השנה, בחינת תרדמה (כמובא לעיל). וזה שאומרים אז משנה־תורה, שהוא בחינת מלכות, כמובא (פרי־עץ־חיים, לולב, פרק ד), היינו בחינת 'מלכות־פה' הנ"ל בחינת שלמות לשון־הקדש על ידי לשון תרגום, שזה בחינת משנה־תורה בבחינת (דברים א, א): "אלה הדברים אשר דבר משה בעבר הירדן" - 'בעבר הירדן' דיקא, כי עבר הירדן הוא בחינת לשון תרגום המשלים את הלשון־הקדש, כי לשון תרגום, שהוא לשון ארמי, הוא בעבר הירדן:

ועל־כן נטלו שם גם־כן שבטי ישראל חלק ונחלה, כי ארץ־ישראל הוא בחינת לשון־הקדש, כי לשון־הקדש נבחר מכל לשונות העמים, וכן ארץ־ישראל נבחר מארצות שבעים עממין, וישראל שנבחרו משבעים אמות זכו לשניהם, כי ארץ־ישראל הוא גם־כן בחינת קדשת הברית, בחינת (תהלים לז, כט): "צדיקים ירשו ארץ", והוא בחינת אמונה, שהוא בחינת מלכות פה, בחינת שלמות לשון־הקדש, כמו שכתוב (תהלים לז, ג): "שכן ארץ ורעה אמונה" (כמו שכתב רבנו בסימן ז' ועוד), וישראל זכו לחלקם ונחלתם את ארץ־ישראל, כי הוא שיך לעם ישראל כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ, ומאחר שעקר שלמות לשון־הקדש על־ידי לשון תרגום שהוא בחינת עבר הירדן, בחינת לשון ארמי כנ"ל, על־כן הכרחו ישראל לטל שם חלקם גם־כן, כדי להשלים בחינת לשון־הקדש על־ידי לשון תרגום, שהוא בחינת עבר הירדן, כנ"ל.

וזה שבתחלה קצף משה מאד על בני ראובן ובני גד על שבחרו בעבר הירדן (במדבר לב, ו), כי סבר שהם רוצים לשאר שם, על־כן קצף עליהם מאד, כי בחינת לשון תרגום אין לו שום שלמות וקדשה בעצמו, כי אם כשמשלים את לשון־הקדש, ועקר המלחמה על ידו, ועל־כן כשהשיבו לו שהם יעברו חלוצים לפני אחיהם, כי עקר המלחמה על ידם, ועל־כן הם צריכים דיקא לעבר חלוצים לפני המלחמה, כי עקר המלחמה והנצחון הוא בבחינת לשון תרגום (כמובא לעיל בהלכות חל המועד, הלכה א'). ואחר־כך כשינצחו המלחמה ישובו אז לשבת שם, כי אז כשמכניעין לגמרי הרע של השבעים אמות, ואזי התרגום משלים את הלשון־הקדש, אז התרגום גם־כן קדוש, ועל־כן יכולין אחר־כך לשבת בעבר הירדן שהוא בחינת תרגום, כנ"ל. ועל־כן אחר־כך נתרצה להם משה רבנו, עליו השלום.

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ח.): לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום ואפלו עטרות ודיבון - שהם ערי עבר הירדן, והוא תמוה, למה תפסו זה הפסוק? הלא גם על זה הפסוק יש תרגום עכשיו. ואפלו אם נאמר בדחק שבימיהם לא היה תרגום על זה הפסוק, אף־על־פי־כן קשה, היה להם לתפס פסוק ראובן ושמעון שאין עליו שום תרגום אפלו עכשיו והוא מקדם בתורה? אך הרבותא, שאפלו עטרות ודיבון, שהם עבר הירדן שהם עצמם בחינת תרגום, אף־על־פי־כן צריך לקרותם 'שנים מקרא ואחד תרגום', כי 'שבעים פנים לתורה' ומקרא אחד מתחלק לכמה טעמים.

ועל־כן נאמר משנה־תורה בעבר הירדן, שהוא בחינת שלמות לשון־הקדש על־ידי תרגום כנ"ל. ועל־כן קורין אותה בליל הושענא־רבא, כי אז צריכין לזה, כנ"ל. וזה שגומרים אז כל תהלים, כי אמירת תהלים הוא תקון למקרה לילה [כמו שכתב רבנו ז"ל (סימן רה)], ומקרה בא על־ידי בחינת תרדמה, בחינת תרגום (כמבאר שם במאמר 'תפלה לחבקוק'). ועל־כן בליל הושענא־רבא שאז צריכין לתקן בחינת פה כנ"ל שהוא בחינת ערבה כנ"ל, על־כן נעורים כל הלילה ומשברין השנה וקוראין משנה־תורה ותהלים - כדי לזכות לשלמות לשון־הקדש על־ידי לשון תרגום, כנ"ל: