# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/546/63/2/

וזה שמסככין בפסלת גרן ויקב, כמו שכתוב (דברים טז, יג): "חג הסכת תעשה לך באספך מגרנך ומיקבך" - בפסלת גרן ויקב הכתוב מדבר, כי על־ידי שמקימין האמונה הנפולה, על־ידי־זה נעשין גרים, ואלו הגרים מזיקין לישראל, שמכניסין גאוה שעל־ידי־זה נעשה תאות נאוף, חס ושלום, אך המגנים שבדור הם מגנים עלינו ועושין מזה בחינת מחין תפלין וכו', עין שם היטב. כי הם מעלין בחינת "החתים בשרו" - לבחינת חותם דקדשה, בחינת מחין - תפלין. נמצא, שמזה הפסלת בעצמו שמכניסין הגרים בישראל, על־ידי־זה נעשין תפלין – מחין, וזה בחינת שמסככין בפסלת גרן ויקב, כי הפסלת הם בחינת גרים שהם פסלת הקדשה, כי עקר האכל והמח הם ישראל, והעכו"ם הם הפסלת, ומחמת שנמצא גם בפסלת ניצוצות הקדשה, על־כן נמצאים גרים שמתגירין, והם מכניסין פסלת בישראל כנ"ל, אך המגנים מעלין הפסלת ועושין מזה בחינת תפלין – מחין. וזה בחינת סכה שנעשה מפסלת גרן ויקב, דהינו שמעלין הפסלת ועושין מזה סכה, שזהו בחינת (זהר פנחס רנה:) 'אמא דמסככא על בנין', בחינת (משלי ב, ג): "אם לבינה", בחינת מחין, בחינת תפלין, שהם גם־כן בחינת 'אמא דמסככא על בנין', כמו שכתוב בזהר הקדוש (תקוני־זהר ט:). ועל־כן נקראת סכה - לשון מסכך ומגן, כי כל זה נעשה על־ידי המגנים שבדור, שהם מגנים עלינו, ועושין מן הפסלת הנ"ל בחינת מחין, כנ"ל: