# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/546/63/6/

נמצא, שעל־ידי מצות סכה, שהוא בחינת שמעמידין ומקימין את האמונה הנפולה, בחינת סכת דוד הנפלת כנ"ל - על־ידי־זה נעשין גרים. וזהו בחינת שמסככין בפסלת גרן ויקב כנ"ל. ועל־כן האמות שלא רצו להתגיר בעולם הזה יתנסו לעתיד במצות סכה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (עבודה זרה ג.): 'מצוה קלה יש לי וסכה שמה וכו' וכל אחד ואחד עושה סכה בראש גגו, והקדוש־ברוך־הוא מוציא חמה מנרתיקה' וכו'. כי על־ידי בחינת סכה היו ראויים שיתגירו האמות, ועל־כן אלו שלא רצו להתגיר בעולם הזה ולעתיד אין מקבלים גרים, כי אין מקבלין גרים לימות המשיח (שם ע"ב) - על־כן יהיה ענשם על־ידי מצות סכה, כי מאחר שלא רצו להתגיר בעולם הזה על־ידי מצות סכה, על־כן יתנסו ויתענשו לעתיד על־ידי מצות סכה.

והענש יהיה שיוציא הקדוש־ברוך־הוא חמה מנרתיקה. כי הסכה היא 'צלתה מרבה מחמתה', שזהו בחינת צמצום המחין שהם בחינת חמה, כנ"ל. וזהו עקר תקון הקדשה - לעשות צמצום אל רבוי האור, כי רבוי השמן גורם כבוי הנר, ועקר השבירה היתה על־ידי רבוי האור (עץ־חיים, שער־הכללים, פרק א), על־כן עקר תקון הקדשה על־ידי הצמצום, וזה בחינת התקון של כל המצות - לעשות צמצום וכלי אל האור, וכל אחד ואחד כפי אשר זכה לעשות מצוות בזה העולם - כן נעשין מהם לבושין, שהם צמצומים וכלים, אשר בהם יזכה לקבל האור הגנוז והצפון שאי אפשר לקבלו כי אם על־ידי כלים, אבל הרשעים ואמות העולם שלא זכו לסגל מצוות בעולם הזה - לא יהיו להם כלים ולבושים לקבל בתוכם את האור הגדול שיתגלה לעתיד, וזה יהיה עקר ענשם בעולם־הבא - שיכוו מאור הגדול שיתגלה לעתיד מאחר שלא יהיה להם כלים במה לקבלו, מאחר שלא זכו במצות בעולם הזה.

וזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (שם): ש לעתיד הקדוש־ברוך־הוא מוציא חמה מנרתיקה, צדיקים - מתרפאין בה, ורשעים - נדונין בה. חמה - זה בחינת אור השכל שהיה גנוז וצפון עד אז, ועל־ידי רבוי האור שיתגלה אז, צדיקים מתרפאין ורשעים נדונין, כי הצדיקים יתענגו מזה ויקבלו חיות ורפואה מזה, כי בשביל זה יגעו וטרחו כל ימיהם בעבודת ה', הינו כי על־ידי המצות שעשו והכינו בעולם הזה, על־ידי־זה זכו לעשות כלים ולבושין, ועתה זוכין לקבל בתוך אלו הכלים והלבושין את האור הגדול. נמצא, שהצדיקים מתענגים מזה שנתגלה האור הגדול, כי יש להם כלים במה לקבלו על־ידי המצות שעשו בעולם הזה, אבל 'רשעים נדונין בה', כי הם נכוים על־ידי האור הגדול, מאחר שאין להם כלים במה לקבלו מחמת שלא עשו מצוות בעולם הזה כנ"ל, על־כן יהיו נכוין על־ידי רבוי האור.

וזה ענין מאמר הנ"ל שהאמות שלא רצו להתגיר על־ידי מצות סכה בעולם־הזה - יהיה ענשם לעתיד גם־כן על־ידי מצות סכה, דהינו שהשם־יתברך יצוה להם לעשות סכה, וסכה היא לצל, שהיא בחינת צל המגן בפני החמה, בחינת צמצום האור כנ"ל, אך היום לעשותן (ערובין כב.), ולעתיד אין מועיל שום עשיה של שום מצוה. וזהו שיצוה להם השם־יתברך לעשות סכה - שעל ידה נעשה בחינת צמצום וכלי אל רבוי האור. ואזי כל אחד עושה סכה בראש גגו, והקדוש־ברוך־הוא מוציא חמה מנרתיקה וכו', הינו שהקדוש־ברוך־הוא יגלה בחינת רבוי אור, שזהו בחינת מוציא חמה מנרתיקה, ויהיו נכוין על־ידי רבוי האור ולא יוכלו אז לצמצם בחינת האור הגדול על־ידי צל סכה, כי אז אינו מועיל שום עשיה של מצוה - כי היום לעשותן. ועל־כן הסכה שיעשו אז - לא תועיל להם להגן מן אור החמה הגדול, הינו שלא יוכלו אז לצמצם ולעשות כלי אל רבוי האור, כי מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת (עבודה־זרה ג.), הינו מי שזכה לעשות מצוות בעולם־הזה יזכה לקבל בתוך הכלים והלבושין שנעשו על־ידי מצוותיו - רבוי האור הגדול. אבל מי שלא טרח בעולם הזה - לא יועיל לו אם ירצה לעשות מצוות בעולם־הבא, ועל־כן לא יועיל להאמות הסכה שיעשו לעתיד, ויהיו נכוין על־ידי רבוי האור שהוא בחינת 'מוציא חמה מנרתיקה', כנ"ל: