# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/546/64/2/

וזה בחינת הנענועים לששה קצוות העולם - לגלות כי "מלא כל הארץ כבודו", כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות יג:), להאריך באחד כדי שתמליכהו למעלה ולמטה וכו' - כמו כן מנענעין בארבע מינים למעלה ולמטה ובארבע רוחות כדי לגלות כי "מלא כל הארץ כבודו" ומלכותו בכל משלה. וזה בחינת מה שבאו ערבי־נחל בתוך הארבעה מינים - שאין להם לא טעם ולא ריח, והם מרמזין על פושעי ישראל, וגם אותם מקשרים אל הלולב ומיניו ומנענעין בהם - לגלות ולהורות כי "מלא כל הארץ כבודו", ואפלו הפושעי ישראל בחינת שוכני עפר הנ"ל, גם הם אסור להם ליאש עצמן, כי "מלא כל הארץ כבודו". כי בהלולב אנו מגלין שגם בחינת הערבי־נחל, שהם בחינת הרשעים, גם הם יכולין להתקשר להצדיק שהוא בחינת הלולב, כי הצדיק מאיר גם בהם בבחינת ההארה שמאיר בדרי מטה שוכני עפר - בחינת "מלא כל הארץ כבודו", בחינת "הקיצו ורננו שכני עפר" וכו', (כמבאר שם היטב במאמר הנ"ל, עין שם).

כי ההדס יש לו ריח ולא טעם - זה בחינת דרי מעלה שהארתם הוא בבחינת 'איה', בחינת 'מה חמית' וכו', וזה בחינת ריח ולא טעם, כי הטעם הוא נרגש בפנים - זה בחינת מה שמשג ונראה, אבל הריח הוא בחינת מה שאינו משג ונראה כלל רק כמאן דארח ריחא (זהר פקודי רלט.), ועל־כן אין הנשמה נהנית כי אם מהריח (ברכות מג:), כי הנשמה היא בחינת דרי מעלה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין צא:), "יקרא אל השמים מעל" (תהלים נ, ד) - זהו הנשמה, ועל־כן עקר יניקתה מהריח, שהוא בחינת השגת דרי מעלה, בחינת 'איה', בחינת 'מה חמית', בחינת 'ריח ולא טעם' – 'כמאן דארח ריחא' וכו', כנ"ל. אבל השגת דרי מטה הוא בחינת טעם ולא ריח, כי הטעם נרגש בפנים, ועקר הטעם תלוי בהראיה שרואין הדבר, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא עד:): 'הסומא אין לו שבע', כי עקר הטעם על־ידי הראיה, ועל־כן הטעם זהו בחינת השגת דרי מטה, בחינת "מלא כל הארץ כבודו", בחינת (ישעיה ו, א): "ואראה את ה'", בחינת (תהלים לד, ט): "טעמו וראו כי טוב ה'".

ומחמת שעקר הארת הרצון הוא להאיר בדרי מטה לעוררם משנתם ולגלות להם כי "מלא כל הארץ כבודו", כי אף־על־פי שהצדיק מאיר בשני העולמות בדרי מעלה ובדרי מטה כנ"ל, אף־על־פי־כן עקר הארתו הוא בדרי מטה, כי בשביל זה בא הצדיק בעולם הזה השפל כדי לתקן העולם ולהגביה ולהרים כל המדרגות התחתונות, אפלו אותם המנחים בעשרה כתרין דמסאבותא, להגביה גם הם (אותם) להשם־יתברך ולגלות להם כי ה' עמם, כי "מלא כל הארץ כבודו" בחינת "הקיצו ורננו שכני עפר". ובשביל זה הלולב, שהוא בחינת הצדיק הנ"ל, על־כן יש בו טעם ולא ריח, כי עקר הארת הצדיק הוא בדרי מטה - שהארתם הוא בחינת טעם, בחינת "מלא כל הארץ כבודו" וכו' כנ"ל.

נמצא, שההדס הוא בחינת דרי מעלה כנ"ל, וערבי־נחל שאין בהם לא טעם ולא ריח, זה בחינת דרי מטה - שוכני עפר וכו' כנ"ל. והצדיק, שהוא בחינת הלולב הוא אחיד ומקשר שניהם, בבחינת "כי כל בשמים ובארץ", כי מאיר בשניהם וכו', וכנ"ל.

וצריך לכלל העולמות עליון בתחתון ותחתון בעליון כדי שיהיה להם יראה, דהינו שצריך לגלות גם לדרי מעלה ההארה של בחינת "מלא כל הארץ כבודו", ולגלות גם לדרי מטה בחינת ההארה של "איה" כדי שיהיה להם יראה (כמבאר שם). וזה בחינת האתרוג שיש לו ריח וטעם, זה בחינת כלליות העולמות כנ"ל, בשביל היראה, כי האתרוג הוא בחינת מלכות (זהר פנחס רנו.), שהוא בחינת יראה, כמו שאמרו: 'אלמלא מוראה של מלכות' (כמו שמבאר שם). כי צריך לכלל השגת דרי מעלה, שהוא בחינת ריח, בחינת איה. והשגת דרי מטה, שהוא בחינת טעם, בחינת "מלא כל הארץ כבודו". וצריך לכלל שניהם יחד בשביל היראה, (כמבאר שם היטב).

וזה בחינת הנענועים – "זה בחינת הקיצו ורננו שכני עפר". כמו כשמנערין אחד משנתו - מעוררין ומנענעין אותו כדי שיקיץ, ועל זה מרמזין הנענועים, כי מנערין ומנענעין כל השוכני עפר שיקיצו משנתם ויקיצו ויעמדו לעבודתו יתברך. ואל יתיאשו כלל, כי עדין ה' עמם, כי "מלא כל הארץ כבודו" כנ"ל: