# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/546/65/1/

וזה בחינת סכה, כי סכה בכלל הוא בחינת התקשרות לשרשי נשמות, שהם בחינת אם כל חי, כסא הכבוד (תקוני־זהר תקון ו, כג.), שזהו בחינת סכה שהוא אמא דמסככא על בנין. ועקר הסכה הוא הסכך, בחינת מנהיגי ומפרסמי הדור שהם סוככים ומגנים עלינו, כמו שכתוב (יחזקאל כח, יד): "את כרוב ממשח הסוכך", שהמושל והמנהיג הוא סכך שמסכך ומגן על העולם. ויש מפרסמים ומנהיגים שהם בשקר והם מפרסמים רק על־ידי עזות. וזה בחינת סכך פסול וסכך כשר, הינו בחינת מפרסמים ומגנים על־ידי שקר, ומפרסמים של אמת.

וזה שאמרו רבותינו ז"ל (סכה יא.): שצריך הסכך להיות צומח מן הארץ ואינו מקבל טמאה, כי המפרסם האמת הוא בחינת צומח מן הארץ, הינו על־ידי שפלות וקטנות, בבחינת (תהלים פה, יב): "אמת מארץ תצמח", כמו שכתוב (משלי טו, לג): "ולפני כבוד ענוה". וכמובא בדברי רבנו ז"ל שעקר ההתנשאות על־ידי קטנות, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא כב:): 'אין ממנין פרנס על הצבור אלא אם כן קפה של שרצים תלוי מאחוריו, שאם תזוח דעתו עליו אומרים לו, חזר לאחוריך'. וזה בחינת שמסככין הסכה בפסלת גרן ויקב, 'בפסלת' דיקא, הינו שבחינת הסוככים ומגנים על הדור הם מפסולי המשפחות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל כנ"ל. גם צריך שלא יהיה 'מקבל טמאה', הינו שלא יהיה מנהיג על־ידי עזות, שהם בחינת 'מקבל טמאה', כי עזות היא בחינת 'קינא דמסאבותא', כמובא מזה במאמר 'מרכבת פרעה וחילו' (בסימן לח). כי ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זהמתן וכו' (שבת קמו.), ומי שיש בו עזות - בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני ולא פסקה זהמתו, ועל־כן בו נאחזת הטמאה, וזה בחינת 'סכך פסול', דהינו המנהיג על־ידי עזות, שהסימן הוא שאינו צומח מן הארץ, הינו על־ידי שפלות, רק על־ידי עזות וגדלות, והוא מקבל טמאה כנ"ל. גם הסכך שהוא מדבר הצומח זה בחינת הנשמות, שהם בחינת צמחין, כמו שכתוב (יחזקאל טז, ז): "רבבה כצמח השדה נתתיך".

ועל־כן תכף אחר יום־הכפורים מיד מתחילין לעסק בסכה (ארח חיים, סימן תרכד, סעיף ה), כי יום־הכפורים מרמז על התכלית, כמובא (זהר פנחס רלב.), שיום־הכפורים הוא בחינת עולם־הבא, שהוא התכלית, שאז יהיה לנו ממשלה על המלאכים. ועל־כן תכף ומיד מתחילין לעסק בסכה שהוא בחינת התקשרות לשרשי הנשמות כנ"ל כדי שיהיה לנו כח לעמד בממשלה זו כנ"ל, (כמבאר שם במאמר הנ"ל).

ובדיני הסכה בפרטיות מרמז כל הבחינות הנ"ל, שעל ידם יכולין להתקשר לשרשי נשמות ישראל כנ"ל, כי דפנות הסכה - שלשה, שתים כהלכתן ושלישית אפלו טפח, ואיתא (סימן מח) שהם בחינת נצח, הוד, יסוד. וזהו בחינת שלש רגלים שהם גם־כן בחינת נצח, הוד, יסוד בחינת רגלין (טעמי־המצוות משפטים), הינו שדפנות ומחצות הסכה הם בחינת שלש רגלים שעל ידם נתתקן כל התאוות הנ"ל, כי הם מחצות דקדשה שמצמצמין ועושין מחצות לשלש תאוות הנ"ל שלא יצאו מגבול הקדשה ולחוץ. ועל־כן הם שתים כהלכתן - דהינו משבעה טפחים. ושלישית טפח, כי שלישית טפח הוא בחינת יסוד, כמובא (מחברת הקדש, סכות). והוא כנגד שבועות שהוא מתקן תאות המשגל, בחינת תקון היסוד. ועל־כן הוא טפח אחד - כנגד שבועות, שהוא יום אחד, ושתים כהלכתן משבעה שבעה טפחים כנגד שבעת ימי הפסח ושבעת ימי הסכות.

וזהו בחינת הדברים שחיבו רבותינו ז"ל לעשותם בסכה, הינו אכילה ושתיה ושנה, גם אמרו (סכה כח:) שכל שבעת הימים עושה סכתו קבע להציע שם מצעות הנאות ושאר נוי סכה וכל כלים הנאים מביא כלם לתוך הסכה. וכל דברים הללו הם כנגד שלש תאוות הנ"ל - שצריך להביא כלם לתוך מחצות הסכה כדי לתקן אותם כנ"ל.

אכילה בסכה - כנגד תאות אכילה, שנה בסכה - כנגד תאות המשגל, שעקר פגם הברית הוא בבחינת שנה ותרדמה, כמובא (בסימן יט) ועל־ידי שנה בסכה נתתקן. נוי סכה - זה בחינת תקון תאות ממון, שצריך להביא כל עשרו וכל חפציו הנחמדים שהם קנין כספו, לתוך הסכה. ועל־ידי־זה נתתקנין בקדשה, כי הסכה היא קדש, ועל־כן צריך להביא לשם כל תאוותיו, דהינו בחינת השלש תאוות הנ"ל, ועל־ידי־זה נתתקנין בקדשה על־ידי בחינת שלשה רגלים, שהם בחינת שלש דפנות הסכה, כנ"ל.

ואזי נתתקן היראה, שהוא בחינת ירושלים, (כמבאר שם). וזה בחינת הפורס סכת שלום וכו' ועל ירושלים - שסכה מגנת על ירושלים, הינו היראה שנתתקנת על־ידי מצות סכה. שעל ידה נתתקן השלש מדות, שעל־ידי־זה נתתקן בחינת ירושלים כנ"ל, (כמבאר במאמר הנ"ל), עין שם.

ועל־ידי יראה זוכין לנבואה, וזהו שלמדו רבותינו ז"ל (סכה ד:) שהסכה צריכה להיות גבה עשרה טפחים - מכרובים שסככו על הארון והיו גבוהים עשרה, כי הסכה בבחינת הכרובים שמשם מקבלין הנבואה, כי על־ידי היראה שזוכין על־ידי בחינת סכה, על־ידי־זה זוכין לנבואה שהיא באה מבין שני הכרובים, (כמבאר שם במאמר הנ"ל, עין שם):