# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/546/66/12/

נמצא שעקר ברור המדמה שהוא ברור האמונה הוא על־ידי הידים, על־כן נוטלין לולב ומיניו בידים דיקא, כי מצות נטילת ארבעה מינים נמשך מבחינת ה'תפלה־בבחינת־דין' של הבעל־כח, שהיא בחינת מטה עז, שזהו בחינת ראש־השנה - שעל־ידי התפלה הזאת מכניעין את הסטרא־אחרא ומוציאין ממנה כל חיותה - כל הדעת והקדשה והתפלה והרחמנות שבלעה וכו', ונעשין גרים, ונתרבה כבודו, שמשם שרש נפשות ישראל, ומשם נמשך הנבואה, שעל־ידי־זה נתברר המדמה והאמונה, שעל־ידי־זה זוכין להנגון הנ"ל וכו', כנ"ל.

וזהו בחינת נטילת ארבעה מינים, כי הלולב - שעליו מברכין 'על נטילת לולב', הוא בחינת מטה עז הנ"ל, בחינת (תהלים צב, יג): "צדיק כתמר יפרח", הינו שעל־ידי נטילת לולב ומיניו אנו מראין שאנו נצחנו המלחמה בראש־השנה, שזכינו לקבל מהצדיקי־אמת כח ה'תפלה־בבחינת־דין', שהוא בחינת מטה עז, שזהו בחינת הלולב ומיניו שאנו נוטלין בסכות, וכמו שכתוב בזהר הקדוש (ויחי רכא.): מאן נצח? - מאן דאחיד מאני קרבא, שהם הארבעה מינים, נמצא שהארבעה מינים הם בחינת כלי זין שלנו, בחינת מאני קרבא, שזה בחינת מטה עז שמתפלל בראש־השנה, ומשם נמשך לנו מצוה הקדושה הזאת, שאנו זוכין אחר־כך בסכות לטל הלולב הקדוש ומיניו הקדושים בידינו, שהם המאני קרבא הנמשכין על־ידי בחינת המטה עז הנ"ל. ובזה אנו שמחין עכשיו - שזכינו לנצח המלחמה, כמו שכתוב (ויקרא כג, מ): "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכו' ושמחתם לפני ה' אלקיכם", שעקר השמחה היא בלולב ומיניו שנמשכין מהמטה עז הנ"ל, שמשם נמשך הנגון הנ"ל, שמשם כל השמחות, כנ"ל.

וזה בחינת ערבי־נחל שמקשרין יחד בתוך הארבעה מינים. כי ערבי־נחל מרמז על בחינת פושעי ישראל וגרים (ויקרא־רבה ל, יב) - שכלם חוזרים להשם־יתברך על־ידי המטה עז הנ"ל. וזה בחינת ההדס, שהוא כנגד השלשה אבות, כידוע (פרי־עץ־חיים, לולב, פרק ב), כי האבות הם בחינת שרשי נפשות ישראל שמשם הנבואה, בחינת ב' שבעים נ' פש י' רדו א' בתיך - ראשי תבות נ'ב'י'א, כמו שמבאר שם - "אבתיך" דיקא. ועל־ידי־זה זוכין לנבואה, שעל־ידי־זה נתברר המדמה והאמונה.

וזה בחינת האתרוג שהוא העקר, כי האתרוג פרי עץ הדר הוא בחינת אמונה – מלכות, כידוע (תקוני־זהר תקון כא, נו:), שהוא בחינת (שיר־השירים ד, ז): "כלך יפה רעיתי", כי עקר היפי וההדור של כנסת־ישראל הוא האמונה הקדושה שיש להם, כי כל השלשה מינין מאירין להאתרוג, כי עקר כונת הנטילה הוא להמשיך כל התקונים הנ"ל הנמשכין מהתפלה הנ"ל, מבחינת מטה עז הנ"ל - בשביל לגלות ולהאיר האמונה הקדושה בעולם, שזהו בחינת האתרוג שהוא בחינת מלכות – אמונה כנ"ל. ועל־כן נוטלין הארבעה מינים בידים, כי עקר ברור המדמה והאמונה הוא בידים דיקא כנ"ל.

ועל־ידי־זה זוכין לשיר הנ"ל, שהוא שיר פשוט כפול משלש מרבע, שזהו גם־כן בחינת הארבעה מינים כנ"ל (באות ט), שזהו בחינת ההלל שאומרים עם הארבעה מינים, כי הלל הוא בחינת שיר הנ"ל כנ"ל, כי הלל מרמז על לעתיד לבא, כמו שפרש רש"י על פסוק (תהלים כו, ו): "ארחץ בנקיון כפי ואסבבה את מזבחך ה'" - שהוא בחינת הארבעה מינים, כמו שדרשו רבותינו ז"ל (ויקרא־רבה ל, ה), "לשמע בקול תודה ולספר כל נפלאותיך" (שם פסוק ז), פרש רש"י: 'זה הלל, שיש בו לשעבר, ויש בו לגוג, ויש בו לימות המשיח, ויש בו לעתיד לבא'. נמצא, שהלל כלול מכל הנפלאות עד לעתיד, כי הוא בבחינת השיר של נפלאות שיתער לעתיד שהוא השיר הנ"ל, שנתעורר בסכות על־ידי הארבעה מינים. ועל־כן גומרין עליהם את ההלל.

ועל־כן מנענעין ב"הודו לה'" תחלה וסוף, כי עקר הנענועים הם בבחינת חסד הנ"ל. ועל־כן הם שבעים ושנים נענועין - לעורר בחינת שיר של חסד הנ"ל כנ"ל, ועל־כן מנענעין ב"הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו" תחלה וסוף, להמשיך בחינת השיר של חסד, כנ"ל: