# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/546/66/13/

וזהו שנוהגין להיות נעורין כל הלילה בליל הושענא־רבא, זה בחינת תקון וברור המדמה שנתתקן על־ידי המטה־עז הנ"ל כנ"ל, כי עקר השנה הוא בבחינת המדמה (כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל, באות יב), הינו מחמת שאין המדמה מברר כראוי בשלמות עד לעתיד, על־כן צריכין שנה, כי עקר השנה היא בשביל ברור המדמה - שלא יבלבל את המח לגמרי, חס ושלום, ועל־כן הצדיקים שעוסקים בתורה, שהוא בחינת רוח נבואה, שעקר ברור המדמה על־ידי־זה כנ"ל - על־כן הם מנדדים שנה מעיניהם בלילה ועוסקים בתורה, כנ"ל, ועל־כן נעורים בליל הושענא־רבא ועוסקים בתורה, זהו בחינת ברור המדמה על־ידי התורה כדי לזכות לאמונה ברורה בתכלית השלמות, כי אז בהושענא־רבא נגמר שלמות תקון האמונה הקדושה בבחינת תקון חותם בתוך חותם שלא יוכל שום זר, שהם הכופרים והאפיקורסים לגע בהאמונה הקדושה לעולם. ותקון זה בשלמות הוא על־ידי ברור המדמה. ועל־כן נעורין בלילה ועוסקין בתורה, שהוא בחינת רוח נבואה, שזהו בחינת ברור המדמה, כנ"ל.

ועל־כן עוסקים אז בספר 'ואלה הדברים', כי "אלה הדברים" הם דברי תוכחה, כמו שפרש רש"י שם, בכל מקום שנאמר 'דברי' הוא תוכחה. הינו בחינת התוכחה של משה שזוכין לזה בסוף סכות, כי אי אפשר לזכות לתוכחה זאת כי אם כשנתעורר קול השיר הנ"ל, (כמבאר היטב בהתורה הנ"ל). ועל־כן עכשיו בסוף סכות מעוררין התוכחה של משה, כי אנו זוכין לתוכחה זאת על־ידי התפלה של הבעל־כח שקבלנו בראש־השנה. ועל־ידי־זה נעשין ונתתקנין כל הבחינות הנ"ל עד שזוכין לקבל השיר הנ"ל, שהוא קול תוכחה הנ"ל, כי בהושענא־רבא הוא גמר הדין שהתחיל בראש־השנה ויום־הכפורים (פרי־עץ־חיים, לולב, פרק ד), ואז חוזרין ומעוררין כח התפלה של הבעל־כח הנ"ל, שהוא תפלות ראש־השנה כנ"ל, בבחינת מה שכתוב בזהר הקדוש (צו דף לב:): 'בההוא יומא וישב יצחק ויחפר את בארת המים' וכו' (בראשית כו, יח). יצחק הוא בחינת גבורות ודינים קדושים (זהר חלק א' יא.), בחינת התפלה של הבעל־כח, שהוא בבחינת דין, שהוא תפלות ראש־השנה, שהוא בחינת גבורות יצחק, כידוע (זהר ויחי רכו:) - שעל־ידי־זה נתעוררין ונתגלין הבארות מים קדושים שהם בחינת מימי הדעת שנתגלה על־ידי התפלה הזאת, בבחינת (תהלים כט, ג): "אל הכבוד הרעים ה' על מים רבים" (כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל).

ובהושענא־רבא חוזרין וחופרין הבארות הנ"ל, בבחינת 'בההוא יומא וישב יצחק ויחפר את בארת המים', כי אז חוזרין לעורר ה'תפלה־בבחינת־דין' הקדוש, שזהו בחינת החמשה בדי ערבות, שהם בחינת ה' גבורות - שלוקחים אז בשעת התפלה (פרי עץ חיים, לולב, פרק ו), שהוא מנהג נביאים (סכה מד.) - 'מנהג נביאים' דיקא, כי נביאים דיקא צריכים להנהיג הנהגה זאת - כדי לקבל כח מה'תפלה־בבחינת־דין' וגבורה של הבעל־כח הנ"ל שמשם כל נבואתם האמתית כנ"ל, ועל־ידי־זה נתברר המדמה, שהוא בחינת נדוד השנה בלילה לעסק בתורה - שמנדדין השנה ונעורין בליל הושענא־רבא כנ"ל, ועל־ידי־זה זוכין להמשיך קול השיר הנ"ל שאנו צריכין לשמח על ידו בשמיני־עצרת ושמחת־תורה, שהוא בחינת קול התוכחה של משה כנ"ל, ועל־כן עוסקים אז בספר "אלה הדברים" שהוא בחינת קול התוכחה של משה, וכנ"ל.

וזהו גם־כן בחינת כל ספר תהלים שאומרים אז, כי תהלים כלול מכל העשרה מיני נגינה, שהם בחינת השיר הנ"ל שכלול מכל העשרה מיני נגינה שאנו עוסקים עתה לעוררו ולהמשיכו שעל ידו עקר השמחה של שמיני־עצרת ושמחת־תורה, כנ"ל: