# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/546/67/1/

כי בראש־השנה אז עקר העבודה לתקן האמונה הקדושה, ועקר האמונה הוא על־ידי אמונת חכמים, וכמבאר מזה לעיל, עין שם. ואז מתחילין לעשות תשובה, כי הוא יום ראשון מעשרת־ימי־תשובה. ועקר התשובה היא על אמונת חכמים - שהוא יסוד כל התורה כלה. ועל־ידי התשובה על אמונת חכמים, על־ידי־זה נתרבין ביותר הספרים הקדושים של התורה, כמו שכתוב בהתורה הנ"ל.

וזה שאנו מבקשין בראש־השנה ועשרת־ימי־תשובה על רבוי הספרים הקדושים של התורה שזה בחינות מה שמבקשין כמה פעמים: 'וכתבנו בספר החיים, ובספר חיים' וכו', כי אז נתרבין הספרים גם למעלה, בבחינת שלשה ספרים נפתחין בראש־השנה וכו' (ראש השנה טז:), כי באמת הכל אחד, כי ספרים הקדושים של התורה וספרי חיים של ישראל שנכתבין בהם לחיים - הם בחינה אחת ממש, כי ישראל - הם התורה, כי שרש נשמות ישראל הם בהתורה הקדושה, וכל אחד מישראל יש לו אות וחלק בהתורה ומשם כל חיותו, כי הם חיינו וארך ימינו, כמו שכתוב (דברים ל, כ): "כי הוא חייך וארך ימיך" וכו'. ועקר בקשתנו בראש־השנה וכל עשרת־ימי־תשובה להיות נכתבין לחיים - כונתנו על חיים נצחיים שהם חיים אמתיים, דהינו שנזכה לקים את כל דברי התורה אשר הוא חיינו, וכמבאר בשלחן ערוך ושאר ספרים בענין 'זכרנו לחיים' בפתח, עין שם (מטה־אפרים סימן תקפב). שזהו בחינת חיים טובים שמבקשים עין שם, נמצא, שכל חיותנו בגשמיות ורוחניות הוא התורה הקדושה, ועל־כן כשאנו מבקשים: 'כתבנו בספר החיים', הינו בספר התורה שהוא ספר החיים, הינו שנהיה נכתבין ונשרשין בספרי התורה הקדושה אשר שם החיים.

וכל מה שישראל נשרשין ונכללין ביותר בספר התורה הקדושה - מאירה ומזהרת התורה הקדושה ביותר ונשלמת ביותר על־ידי רבוי ספרים הרבה שנעשין ונתרבין על־ידי ישראל, שנמשך עליהם הארה גדולה משרש נשמותיהן שבהתורה הקדושה, על־ידי שנכתבו ונשרשו שם ביותר, עד שזוכין לחדש חדושין דאוריתא הרבה ונתרבין ספרים קדושים ביותר.

נמצא, שאנו עוסקים בראש־השנה לעשות ספרים הרבה אין קץ (קהלת יב, יב) - שיתרבו ספרים קדושים של התורה וכנ"ל. וכל זה זוכין על־ידי אמונת חכמים שנתתקן אז כנ"ל, שעל־ידי־זה נתרבין הספרים ביותר כנ"ל. וכן בכל עשרת־ימי־תשובה אנו עוסקין בתקון זה, לתקן אמונת חכמים על־ידי התשובה שעושין אז, שעל־ידי־זה נתרבין הספרים, שזהו בחינות מה שמבקשין בכל עשרת־ימי־תשובה "בספר חיים וכו' וכתבנו בספר החיים" וכו'.

ועל־ידי רבוי הספרים הקדושים של התורה, על־ידי־זה זוכין להמתיק כל הדינים שבעולם וכל מקום שנמצא איזה דין - נמתק, כי נכללת התורה בתוך אבן־שתיה שהוא בחינת שכל הכולל, בחינת 'חכמה עלאה דמתמן אוריתא נפקת' (שמשם יוצאת התורה) (עין זהר בלק קצב:), ששם כל הדינים שבעולם נמתקין בשרשן העליון הכולל כל הצמצומים וכל הדינים שבעולם, כי כל צמצום ודין - שרשו בחכמה ושכל, כי 'כלם במחשבה איתברירו' (הכל נתברר במחשבה) (זהר פקודי רנד:), וכל דין נמתק בהשכל - ששם שרשו, כי אין הדין נמתק אלא בשרשו (עץ־חיים, שער יג, פרק יא), אבל יש שכל הכולל שהוא שרש כל השכליות שהם שרשי כל הדינים, ושם בשכל הכולל נמתקין כל הדינים, כי בשכל הפרטי אין יכולין להמתיק כי אם הדין השיך לשכל זה ששם שרשו, אבל בשכל הכולל שכולל הכל, שם נמתק הכל - כל דין וצמצום שבעולם, כי שם שרש הכל. ואפלו כשרוצין להמתיק איזה דין על־ידי שכל הפרטי אי אפשר גם־כן להמתיקו כי אם על־ידי שמקבל זה השכל הפרטי הארה משכל הכולל ואז דיקא יש לו כח להמתיק:

נמצא, שעקר ההמתקה על־ידי שכל הכולל, שעל־ידי־זה נמתק הכל בין בכלל בין בפרט, אבל אי אפשר לקבל משכל הכולל שהוא חכמה עלאה, שהוא שרש התורה הקדושה, כי 'מתמן אוריתא נפקת' כנ"ל - כי אם על־ידי שיש להתורה שלמות, ושלמות התורה הוא על־ידי שנתרבין ספרים הרבה בהתורה הקדושה, כי יש עכשיו ספרים הרבה. ועוד עתידין להיות ספרים הרבה. וכלם צריכין להעולם. ואסור להלעיג מאחד מהם - כי הם שלמות התורה, כי שלמות תורה־שבכתב היא על־ידי תורה־שבעל־פה, שהם הספרים הקדושים שמחברין הצדיקים והכשרים האמתיים בכל דור ודור - שעל־ידי־זה נשלמת התורה הקדושה, ואז עולה התורה ונכללת ונשלמת בשרשה שהוא חכמה עלאה - שכל העליון הכולל. ואז התורה בבחינת לוחות האבן (שמות כד, יב), כי נכללת בהאבן־שתיה שהוא קדשי־קדשים. ומשם כל ההמתקות של כל הדינים שבעולם. בבחינת (תהלים כ, ג): "ישלח עזרך מקדש". וכל זה מבאר בהתורה הנ"ל, אך כפלתי הדברים כדי לבאר הענין ביותר, כי יש דברים שנכתבו שם בקצור. וכאן בארתים ביותר, (עין שם וכאן ותבין היטב):

וזה בחינת יום־הכפורים שאז הוא סוף גמר התשובה, כי הוא יום אחרון מעשרת־ימי־תשובה, ואז זוכין על־ידי רבוי הספרים שנתתקנו על־ידי תקון האמונה בעשרת־ימי־תשובה, לעלות ולכלל בתוך האבן־שתיה שהוא קדשי־קדשים ששם נכנס הכהן גדול בשביל כלל ישראל ביום־הכפורים לתוך בית קדשי־קדשים, ומשם ממתיק כל הדינים שבעולם, שזהו בחינת כפרת וסליחת כל העוונות ביום־הכפורים. כי העוונות הם דינים - כי אין יסורים בלא חטא וכו' (שבת נה.), וסליחות כל העוונות הוא בחינת המתקת כל הדינים שנמשך מקדשי־קדשים, מאבן־שתיה, שנכנס לשם הכהן גדול ביום־הכפורים, כי אז קבל משה רבנו לוחות האחרונות, ואז נתרצה לו השם־יתברך בשמחה ואמר לו: "סלחתי כדברך", כי אז נכללת התורה בשכל העליון בבחינת "לחת האבן", בחינת אבן־שתיה וכו'. ומשם נמתקין כל הדינים שבעולם, שהם בחינת סליחות כל העוונות, כנ"ל: