# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/546/67/13/

ועל־כן משפחת האב קרוי משפחה, ואין משפחת האם קרויה משפחה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל לענין ירשה (בבא בתרא קט:), שהירשה ממשמשת והולכת למעלה למשפחת אביו כשאין לו בנים, חס ושלום, ולא למשפחת אמו. כי באמת, עקר תקון המת הוא כשמניח בנים אחריו, כי הבנים הם שכליים פרטיים הנמשכים ממנו, שהוא בחינת שכל הכולל נגדם, והוא צריך להכלל בשכל הכולל העליון, שאי אפשר להכלל שם כי אם כשיש לו שלמות על־ידי רבוי השכליים פרטיים שהמשיך בזה העולם, שהם בחינת הבנים שהניח אחריו, שהם בחינת רבוי הספרים כנ"ל, כי הכל אחד, כי הספרים הנמשכין מן התורה הם גם־כן בחינת שכליים פרטיים הנמשכין מן התורה. כי יש שכל הכולל העליון שכולל הכל, וממנו נמשכין כמה וכמה שכליים פרטיים, ומכל שכל פרטי נמשך עוד כמה שכליים פרטיים, ונחשב זה השכל הפרטי בחינת שכל הכולל - נגד השכליים הפרטיים הנמשכין ממנו. וכן להלן יותר, כי יש ענפים וענפים לענפים וכן להלן. וכל מה שנתרבין השכליים הפרטיים יותר ויותר, נשלם השכל הכולל שלהם יותר, שהוא השכל שממנו נמשכין אלו השכליים פרטיים, ואזי יכול זה השכל לכלל בהשכל העליון הכולל ששם נמתק הכל, שהוא בחינת קדשי־קדשים. וזה הדבר הוא בתורה ובאדם, כי שניהם בחינה אחת, כנ"ל, כי 'קדשא בריך הוא וישראל ואוריתא כלו חד'.

ועל־כן העקר הוא כשמניח בנים בזה העולם, שהם בחינת שכליים פרטיים, בחינת רבוי הספרים, שעל־ידי־זה יכול להכלל בשכל העליון הכולל בחינת קדשי־קדשים, כנ"ל. אבל כשלא הצליח בזה העולם למעבד תולדין, להרבות השכל דקדשה בעולם על־ידי רבוי בני־ישראל - אזי הוא צריך לעלות על־ידי אביו בהשכל העליון יותר, עד שיהיה נכלל בהשכל העליון הכולל, כי אב – בחכמה (זהר האזינו רצא.), ונקרא קדש, שהוא בחינת חכמה, כידוע (שם תרומה קמה:), ועל־כן על־ידי משפחת אביו בחינת קדש - יכול לחזר ולהכלל בבחינת קדשי־קדשים.

וזהו ש הנחלה ממשמשת למעלה עד יעקב אבינו, כשאין לו בנים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא קטו:) - עד יעקב אבינו דיקא, כי יעקב הוא בחינת שכל הכולל העליון - שכולל כל נשמות ישראל. ועל־כן 'שכב במקום ההוא' (בראשית כח, יא), שהוא מקום האבן־שתיה קדשי־קדשים, ששם נכללו כל האבנים באבן אחת, שזהו בחינה הנ"ל, (כמבאר היטב התורה הנ"ל). וזה הנפטר צריך לעלות עד שם - עד יעקב, שהוא שכל הכולל בחינת קדשי־קדשים כנ"ל, ועל־כן צריכין לתן הנחלה למשפחת אביו עד יעקב אבינו, כי עליתו של הנפטר הוא על־ידי ברור נחלתו שנתבררה מזהמת הנחש, מבחינת "בעצבון תאכלנה", שזהו בחינת תקון עץ הדעת שיתתקן בעת התחיה בשלמות כנ"ל, בחינת 'מכלכל חיים בחסד מחיה מתים' וכו', כי ברור הפרנסה הוא בחינת תקון המיתה, בחינת תחית המתים כנ"ל (באות ט), ועל־כן על־ידי שנותנין נחלתו למשפחת אביו, בחינת שכל, בחינת קדש - נמתק הנחלה על־ידי השכל השיך לנחלתו, כי ממשמשת והולכת עד יעקב, עד שכל העליון הכולל, בחינת קדשי־קדשים ששם נמתק הכל, ששם עלית נפש המת, כנ"ל.

ועל־כן משפחת האב יורשו דיקא, ולא האם ומשפחתה - כי עקר מצות הירשה הוא בשביל ברור העצה, שהוא בחינת תקון אמונת חכמים תקון נפש המת וכו', כנ"ל, ועל־כן אין האם ומשפחתה ראויין לירשה - כי מבאר שם בדברי רבנו ז"ל שחלקת העצה הוא בחינת עצת נשים וכו', עין שם. נמצא, שעקר חלקת העצה שהוא פגם העצה נאחזת בנשים דיקא, ועל־כן אין האם יורשה כי אם האב, כי עקר תקון הירשה הוא בחינת תקון שלמות העצה שנעשה על־ידי סטרא דדכורא, שהוא האב, ולא על־ידי האם, שהיא סטרא דנוקבא, ששם עקר אחיזת חלקת העצה שהוא בחינת עצת נשים, כנ"ל: