# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/546/67/3/

ועצה שלמה בעבודת ה' אי אפשר לזכות כי אם על־ידי הצדיקים אמתיים שבדור, שהם בחינת קדשי־קדשים, שאי אפשר לקבל מהם שום עצה כי אם על־ידי אמונה, הינו אמונת חכמים. כי ישראל נקראין 'קדש', כמו שכתוב (שמות כב, ל): "ואנשי קדש תהיון לי" וכו'. והצדיק הוא בחינת קדשי־קדשים כמבאר בהתורה הנ"ל, ומשם, מבחינת קדשי־קדשים, שהוא שכל הכולל, משם נמשך עקר תקון העצה השלמה שלא תהיה נחלקת לשתים, חס ושלום.

כי חלקת העצה לשתים - נמשך מפגם "עץ הדעת טוב ורע" שהוא בעצמו פגם אמונת חכמים [כנ"ל בדברינו הקודמים (בהלכות הושענא־רבה הלכה ב, א)]. כי עקר חלקת העצה הוא בעבודת ה' - מה שמספקין לפעמים איך להתנהג, וזה נמשך מפגם "עץ הדעת טוב ורע", שעל־ידי־זה נתערב טוב ורע עד שאין יודעין להבחין בין טוב לרע. וכל אלו הספקות והבלבולים וחלקת העצה שיש בעבודת ה' - כל זה הוא בחינת (בראשית ג, כד): "להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים", כי אם לא היה אוכל אדם־הראשון מעץ הדעת - היה יודע הדרך הנכון איך להתדבק תמיד בה' ולכלל בחי־החיים, שזהו בחינת "דרך עץ החיים", אך מחמת שחטא ואכל מעץ הדעת טוב ורע ונתגרש מגן עדן, על־כן שם ה' את "להט החרב המתהפכת" - שמשם נמשכין כל ההפוכים והתמורות שמתהפכת דעתו ממחשבה למחשבה ומעצה לעצה, כי אין יודעין באיזה דרך להתקרב לעץ החיים לזכות לחיים נצחיים, כי הכל חפצים ליראה את שמך, אך בכל יום יצרו מתגבר עליו ואלמלא הקדוש־ברוך־הוא עוזרו וכו' (סכה נב:), "וכצפרים האחוזות בפח כהם יוקשים בני אדם" (קהלת ט, יב), ובודאי יש עצות בכל מקום שהוא, אפלו אם הוא במקום שהוא, גם שם יש עצות ותחבולות ודרכים איך לצאת משם, אבל אין אדם יודע את העצה הישרה בשלמות איך למלט נפשו מני שחת כי אם על־ידי אמונת חכמים.

כי באמת העצה בשרשה הכל אחד, כי בשרש - הכל הוא כלו טוב כלו אחד, כי שם אין שום רע כלל, ושם אין שיך חלקת העצה כלל, מאחר שכלו אחד כלו טוב, רק למטה במקום אחיזת "עץ הדעת טוב ורע" - משם נמשך חלקת העצה לשתים, כי מאחר שיש טוב ורע - נמצא שיש שני דברים, וצריכין עצה לדבק עצמו בטוב ולהתרחק מהרע. ומחמת חטא אדם־הראשון, או כל אחד מחמת חטאיו ועוונותיו - נתערב טוב ורע עד שאינו יודע להבחין בין הדרך הטוב לההפך, כי "יש דרך ישר לפני איש ואחריתו דרכי מות" (משלי יד, יב). ומשם נמשך חלקת העצה שאין יודעין לשות עצות בנפשו איך לצאת מן החשך שנלכד בו בעוונותיו ולשוב ממות לחיים, שזהו בחינת (בראשית ג, כד): "להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים", כנ"ל.

אבל הצדיק האמת שהוא בחינת קדשי־קדשים, בחינת השכל העליון הכולל, שהוא שרש הכל, ששם נמתק הכל - הוא יודע כל הדרכים וכל הנתיבות שבעמקי החשך, כי הוא ידע מה בחשכא וכו' (דניאל ב, כב), כי שם בשרשו - הרע נתהפך לטוב וזדונות נתהפכין לזכיות ונכלל הכל באחד, ושם העצה בשלמות גמור, מאחר שלא התחילה עדין להחלק כלל. ועל־כן הוא יודע להמשיך משם עצות לכל אחד ואחד לפי מה שהוא, לפי מקומו ושעתו ומדרגתו.

וזהו בחינת מעלות התקרבות לצדיקים, כי צריכין דוקא להתקרב אליהם ואין די בספרים לבד, כי זה עקר בחינת תורה־שבעל־פה מה שמקבלין מפי הצדיק האמת שהם דברים שלא נתן לכתב, כי אי אפשר לכתבן כלל: