# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/546/67/4/

כי יש תורה־שבכתב ותורה שבעל־פה, והם נמשכין מבחינת נגלה ונסתר שבתורה. כי תורה־שבכתב - היא בחינת נגלה, כי הדבר הנכתב הוא באתגליא והכל יכולין לראותו, אבל תורה־שבעל־פה - היא בחינת דברים הנאמרים מפה לאזן, שזהו בחינת סוד שלא נתן להתגלות, בחינת נסתר [ואף־על־פי שבאמת בתורה־שבכתב ובתורה־שבעל־פה בכל אחד ואחד יש נגלה ונסתר כידוע, אבל בכלליות שניהם נחשב תורה־שבכתב בבחינת נגלה ותורה שבעל פה בבחינת נסתר]. ואלו השני בחינות, שהם תורה־שבכתב ותורה שבעל פה, שהם בחינת נגלה ונסתר - נמשכין מבחינת כלליות קיום התורה ובחינת תשובה, שהם בחינת שני חסדים זה למעלה מזה, בחינת ה' ה' אל רחום וחנון וכו' (שמות לד, ו), ודרשו רבותינו ז"ל (ראש השנה יז:): אני ה' קדם שיחטא ואני ה' לאחר שיחטא, ה' - הוא בחינת חסד ורחמים, כידוע (זהר אחרי סה.), הינו שיש חסד גדול אצל השם־יתברך שהוא מתנהג בו עם האדם קדם שיחטא, ויש עוד חסד גדול ביותר, הינו החסד הנפלא שהשם־יתברך מתנהג בחסדו בכל דור לאחר שיחטא האדם, שהוא יתברך מתנהג עמו בחסדו להחזירו בתשובה להנטותו לתחיה.

וזה החסד לאחר שיחטא - גדול הרבה ביותר מהחסד הראשון, שזהו בחינת מה שכתוב בזהר הקדוש (נשא קלח.) ה' ה' פסיק טעמא קדמאה - שלים, בתראה - שלים יתיר. כי החסד הראשון, דהינו בחינת אני ה' קדם שיחטא - זהו גם־כן חסד גדול מאד, אבל החסד האחרון אחר שיחטא - זה החסד נפלא ונורא מאד וגדול הרבה יותר מן הראשון.

והם בחינת תורה ותשובה. כי החסד הראשון, הוא בחינת כלליות התורה, דהינו מה שהשם־יתברך ברא אותנו בחסדו, ונתן לנו את התורה בחסד חנם לחיותינו כיום הזה, שזהו בודאי חסד גדול מאד, אבל זה החסד הוא עדין בחינת נגלה, כי זה החסד גלה השם־יתברך לכל, כי נתן לנו את התורה באר היטב, ובאר לנו כל מצוה ומצוה עם כל פרטיו ותנאיו איך להתנהג כדי לזכות לחיים אמתיים, כמו שכתוב (דברים ל, יט): "ובחרת בחיים". אבל מי שנטה מדרכי ה' ועבר חס ושלום, מה שעבר, אזי החסד הראשון, שהוא בחינת תורה, מחיב את ענשו הראוי לו ככתוב בתורה, אבל עדין יש חסד האחרון שהוא שלים יתיר - שעל־ידי החסד הזה גם הוא יכול להנצל מן הענש על־ידי תשובה, וגדול החסד הזה כל כך עד שיכול להפך עוונות לזכיות, וזה החסד הוא בחינת סתרי תורה, בחינת שרש תורה־שבעל־פה, כי זה עקר בחינת תורה־שבעל־פה, כי זה החסד אי אפשר לגלות כלל כי אם מפה לאזן, כי תכף כשהאדם חוטא, חס ושלום, אזי השם־יתברך כמסתיר פניו ממנו, כמו שכתוב (תהלים לא, יז־יח): "והסתרתי פני, ואנכי הסתר אסתיר פני" וכו'. כי כך ראוי לו לרחקו ולהסתיר פניו ממנו על־פי דרכי משפטי התורה הקדושה שהיא מחיבת לענש את הרשע - ולרחקו ולא לקרבו, אבל באמת השם־יתברך חפץ חסד הוא, ובאמת לאמתו הוא צופה לרשע וחפץ בהצדקו, על־כן גלה לצדיקים בעל פה דרכי התשובה להורות את בני ישראל איך להתנהג בתקף ההסתרה באפן שיחזרו ויתקרבו לאביהם שבשמים.

וזה עקר בחינת תורה־שבעל־פה שנמסרה לצדיקי הדור האמתיים, כי זה הדבר משתנה בכל דור בכל אדם ובכל זמן, כי לא כל אפין שוין, כי כל אחד כפי נשמתו וכפי קלקולו וכפי מהותו - כן צריכין לנהג אותו בדרכים ועצות ישרות באפן שישוב אל ה' וירחמהו. על־כן אי אפשר לזכות לעצה שלמה כי אם על־ידי הצדיקים האמתיים שהם בחינת קדשי־קדשים, שהם ממשיכין העצה משם, מקדשי־קדשים, בבחינת "ישלח עזרך מקדש" וכו', כי העקר העזר והישועה הוא העצה השלמה באמת, כי שם בבחינת קדשי־קדשים שופע החסד העליון שהוא בחינת שכל הכולל, שהוא בחינת סתרי תורה, שמשם נמשכין כל השכליים וכל העצות שבעולם, ומשם נמתק הכל, כי העצה הוא הישועה וההמתקה, כמו שכתב רבנו ז"ל (סימן קמג) על פסוק (משלי יא, יד): "ותשועה ברב יועץ":