# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/546/67/6/

וזה בחינות מה שאמרו רבותינו ז"ל (יבמות סז:), ומבאר הדין בחשן משפט, שבית דין מעמידין אפוטרופוס על נכסי יתומים. ואיתא שם, שאפוטרופוס שמנהו אבי יתומים - לא ישבע, מנוהו בית דין – ישבע (כתבות פח:):

כי "כל עמל האדם לפיהו" (קהלת ו, ז). כי מחמת פגם "עץ הדעת טוב ורע", שהוא בחינת פגם אמונת חכמים כנ"ל (אות ג) - מחמת זה צריכין להתיגע מאד ולטרח הרבה בפרנסתו. ומזונותיו באין לו ביגיעה גדולה, שכל זה נמשך מבחינת "בזעת אפך תאכל לחם", בחינת "בעצבון תאכלנה" (בראשית ג, יט־יז) - שנמשך מחמת "פגם עץ הדעת טוב ורע", שהוא פגם אמונת חכמים כנ"ל. וזה שמבאר שם בהתורה הנ"ל, שעל־ידי פגם אמונת חכמים הוא נדון במותרות, הינו שמותרות האכילה עולה אל המח ומבלבל ומעקם את דעתו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ערובין כא:): 'המלעיג על דברי חכמים נדון בצואה רותחת' וכו', שהוא מותרות ופסלת האכילה שעולה אל המח ומבלבל את דעתו, ועל־ידי־זה אינו יכול להוציא משפטים והנהגות ישרות מכל מה שהוא לומד וכו'. ועל־ידי־זה נפגמה עצתו, ואזי עצתו חלוקה לשתים, ואינו יכול לתת עצה לנפשו בשום דבר, עין שם. וזה המותרות המבלבל את המח וכו' כנ"ל - נמשך מבחינת "בעצבון תאכלנה" שמשם אחיזות המותרות, שהם הקלפות, שהם בחינת עצבות, בבחינות (משלי יד, כג): "בכל עצב יהיה מותר", כמבאר בדברי רבנו ז"ל במקום אחר (בסימן כד). כי הקללה של "בעצבון תאכלנה נמשך על־ידי פגם עץ הדעת טוב ורע שהוא פגם אמונת חכמים, שעל־ידי־זה נתקלל – "בעצבון תאכלנה", שהוא בחינת מותרות כנ"ל, שזהו בחינת המבאר בהתורה הנ"ל שהמותרות מבלבל המח על־ידי שפגם באמונת חכמים כנ"ל. ואזי אין לו עצה שלמה, כנ"ל.

וזהו עקר קשוי וכבדות הפרנסה שנמשך מבחינת "בעצבון תאכלנה". כי באמת עקר כבדות הפרנסה הוא רק מחמת חסרון העצה שאין האדם יכול לתת עצות בנפשו במשא ומתן איך להתנהג, כי אין אדם יודע במה ישתכר, כי בודאי בכל עת ובכל מקום יש דבר סחורה שיכולין להשתכר בו הרבה, כי אין לך דבר שאין לו מקום, כי לכל דבר סחורה יש עת ומקום, רק שאין אדם יודע באיזה סחורה יצליח עתה. אם בשעוה אם בחטים וכיוצא בהן [זה ידוע ומבאר למי שבקי קצת בטיב משא ומתן]. ועל־כן עקר הצלחת המשא ומתן הוא - כשזוכה לעצה שלמה לידע מה לסחר ולקנות ולמכר בזמנו ושעתו ומקומו באפן שירויח, ואז יכול להרויח הרבה בנקל בלי יגיעה וזה שכתוב (דברים ח, יח): "כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל". ותרגומו: 'ארי הוא יהיב לך עיטא למיקני נכסין'. [שהרי הוא נותן לך עצה לקנות נכסים] כי עקר העשירות הוא על־ידי העצה כשיודע מה לסחר במקומו ושעתו, וכמו שמצינו בגמרא (ברכות יח:) במעשה דחסיד אחד שהקניטתו אשתו והלך ולן בבית הקברות וכו', ושמע שתי רוחות מספרות וכו', שכל הזורע ברביעה ראשונה וכו', ולשנה הבאה שמע להפך, ועל־ידי־זה הצליח באלו השתי שנים מחמת שידע מתי לזרע. נמצא, שעקר יגיעת הפרנסה הוא מחסרון העצה, שאין האדם יודע במה יצליח עתה, וכל זה נמשך מהמותרות הנ"ל שמבלבל את המח שנמשך מבחינת "בעצבון תאכלנה", שנמשך מפגם אמונת חכמים שהוא פגם "עץ הדעת טוב ורע" וכו' כנ"ל, ומחמת זה צריך האדם להתיגע ביגיעה גדולה עד שמוצא פרנסתו ומזונותיו, ובאמת עקר היגיעה הוא - שצריך להתיגע עד שבא על העצה האמתית מה שצריך לסחר, ועל־כן באמת כל היגיעות הם בחנם, כמו שכתוב בזהר הקדוש (בשלח סג.): "שטו העם ולקטו" - 'בשטותא'.

כי באמת עקר התקון להמשיך פרנסה הוא רק על־ידי תקון העצה שתלויה באמונת חכמים, שהוא כלליות התורה, בחינת רבוי הספרים של התורה הקדושה - שצריכין להאמין בכלם, ועל־כן עקר תקון המשא ומתן הוא על־ידי האמונה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת לא.): 'נשאת ונתת באמונה', הינו אמונת חכמים, שהוא עקר יסוד האמונה. וזהו בחינת (דברים לג, יח): שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך - שזבולון שהוא בחינת הסוחר כשמקשר ומקרב עצמו להצדיק האמת, שהוא בחינת יששכר שהיה עוסק בתורה וזבולון היה מספיק אותו, אזי נאמר, שמח זבולן בצאתך – לסחורה. כי בודאי בכל אשר תפנה תצליח בסחורתך, כי מאחר שהסוחר מקשר עצמו להתלמיד־חכם האמת ומספיק אותו, שזהו בחינת אמונת חכמים, על־ידי־זה זוכין לעצה שלמה ואז בודאי יצליח בכל מה שיעשה, כי עקר ההצלחה הוא על־ידי העצה, כנ"ל: