# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/546/67/7/

ועל־כן זה שרוצה לעסק במשא ומתן - צריך לידע ולהאמין "כי לא בכח יגבר איש" (שמואל־א ב, ט), ואין חכמה ואין עצה ואין תבונה לנגד ה', רק יבקש רחמים ממי שהעשר שלו - שישפיע עליו עצה טובה, שיזכה לידע מה לסחר באפן שירויח פרנסתו. ועל־כן באמת צריך הסוחר להתקרב עצמו להתלמיד־חכם, שזהו בחינת אמונת חכמים כנ"ל, כי עקר העצה השלמה, שהוא הצלחת המשא־ומתן, הוא על־ידי אמונת חכמים, כנ"ל.

ואפלו כשזוכה לעצה שלמה בהמשא־ומתן שלו ומרויח ממון - עדין אין העצה בשלמות כי אם כשזוכה להתנהג עם הממון בקדשה כראוי - לתת צדקה הרבה ולהיות שמח בחלקו, ואל יהיה אץ להעשיר, ולא יתאוה בכל פעם יותר, באפן שיזכה על־ידי הממון והפרנסה שהמשיך לעסק בעבודת ה' באמת. כי תכלית המשא־ומתן והפרנסה הוא בשביל התורה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (אבות ב, ב): 'טוב תורה עם דרך ארץ'. וזה עקר העצה השלמה הטובה - כשזוכה על־ידי עצתו שהאיר לו השם־יתברך בהמשא־ומתן, שעל־ידי־זה הרויח ממון - להצליח על־ידי־זה ההצלחה הנצחית והאמתית לעשות רצון השם־יתברך על־ידי־זה, ואז דוקא נחשב עצה טובה ושלמה.

אבל אם, חס ושלום, הוא מרויח ממון ואינו מתנהג בו כשורה, מכל שכן כשחס ושלום, נופל ויורד על־ידי־זה וממעט עבודתו, חס ושלום - זהו בחינת (קהלת ה, יב): "עשר שמור לבעליו לרעתו", ואזי בודאי אינו נחשב לעצה שלמה שהרויח ממון לרעתו, מאחר שאינו מצליח בסופו ותכליתו על־ידי־זה, כי עקר תקון העצה הטובה הוא, כשזוכה להצליח על־ידי עצתו באחריתו לסופו לעד ולנצח בעולם־הבא שכלו ארך וטוב ונצחי, כי "טוב אחרית דבר מראשיתו" (קהלת ז, ח):