# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/546/67/9/

וכל אדם כפי מה שזוכה לברר הממון והפרנסה דקדשה כל ימי חיים חיותו - כמו כן הוא מתקן "עץ הדעת טוב ורע" שהוא בחינת "בעצבון תאכלנה" כנ"ל, אשר זה עקר עבודת האדם כל ימי חייו - לתקן פגם עץ הדעת טוב ורע, שהוא פגם אמונת חכמים וכנ"ל, וכפי מה שיזכה בחייו לתקן פגם עץ הדעת, פגם אמונת חכמים - כמו כן זוכה לעצה שלמה כנ"ל, ועל־ידי־זה זוכה לאחר מיתתו לדעת העצה והדרך לעץ החיים ששם צריכין כל הנשמות לעלות, כידוע. כי דרך עץ החיים הוא בחינת עצה שלמה לעבודת ה' שזהו הדרך־עץ־החיים, כי יש "להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים" (בראשית ג, כד) - שהוא בחינת חלקת העצה - שמתהפכת עצתו מהפך אל הפך בכל פעם וכנ"ל, שזהו עקר השמירה למנע מעץ־החיים, כי עקר דרך עץ החיים הוא עצה שלמה, וכנ"ל.

כי עקר חלקת העצה נמשך מעץ הדעת טוב ורע, מחמת שלא המתיק ובטל את הרע שיהיה נכלל בטוב ויהיה כלו אחד, ואז יש שני דברים - טוב ורע, ואז כשיש שני דברים - קשה לברר העצה, וכמבאר למעלה, עין שם. ועל־כן אי אפשר לברר העצה בשלמות עד לאחר מיתתו, כי נגזרה המיתה על־ידי חטא עץ־הדעת, כמו שכתוב: "בעצבון תאכלנה וכו' בזעת אפך תאכל לחם עד שובך אל האדמה וכו', כי עפר אתה ואל עפר תשוב", וכל זה מחמת פגם העצה השלמה, כי אלו לא חטא אדם־הראשון בעץ הדעת היה יכל לכלל בעץ־החיים בחיים חיותו והיה חי לעולם, אשר בשביל זה נברא, כי היה יודע הדרך והעצה השלמה לכלל במקום שצריך להכלל, בחי־החיים בהבורא הכל יתברך - בעודו בחיים חיותו לעד ולנצח. אך מאחר שאכל מעץ הדעת - נפגמה ונחלקה עצתו, כי ה' שלח לשם את להט החרב המתהפכת שמבלבלת עצתו כנ"ל, כדי שלא יוכל לבא לעץ־החיים בחייו, ומאז והלאה אי אפשר לבא לעץ־החיים כי אם לאחר מיתתו - כפי מה שזכה לברר העצה השלמה בחיים חיותו:

כי גוף ונפש נמשכין מבחינת דין וחסד, כי הנפש הוא בחינת חסד, והגוף הוא בחינת דין, שהם בחינת אור וחשך, כמבאר בדברי רבנו ז"ל בהתורה "דרשו ה' ועזו" (סימן לז). ומבחינות חסד ודין - משם השתלשלות אחיזת טוב ורע, ועל־כן אחיזת הרע היא בהגוף, שהוא מבחינת דין, שמשם השתלשלות אחיזת הרע, כידוע. ועקר חלקת העצה הוא מחמת אחיזת הרע שנמשך מפגם "עץ הדעת טוב ורע", שמחמת זה נתערב העצה ואין יודעים עצה שלמה, כנ"ל.

ואלו לא חטא אדם - היה הרע נכנע ונתבטל לגבי הטוב, והיו נכלל דין בחסד, שמאל בימין, והיה נכלל הכל באחד, ועל־ידי־זה היה הגוף זך וצח, והיה הגוף יכול להכלל בהנפש בחיים חיותו והיו לאחד, עד שהיה יודע דרך עץ החיים בחיים חיותו, שהוא בחינת עצה שלמה. כי מאחר שהרע נתבטל והכל אחד, אזי בודאי העצה שלמה כנ"ל, ואז היה יכול על־ידי העצה השלמה להכלל בחיים חיותו בחי־החיים ויחי עוד לנצח, כנ"ל.

אבל מאחר שפגם ב"עץ הדעת טוב ורע" ולא נתבטל הרע לגבי הטוב, נמצא, שיש שני דברים - טוב ורע, ואז העצה נחלקת לשתים כנ"ל, ואז אין גוף נכלל בהנפש, על־כן בהכרח שימות האדם ויחלק הגוף מן הנפש וישוב אל העפר, ושם יגמר הזכוך בעפר מזהמת הנחש, עד שיזדכך כבראשונה, עד שיהיה ראוי להכלל בהנפש, ואז יקום בתחית המתים ויחיה בגוף ונפש, ואז יכלל בגוף ונפש בחי־החיים, כי אז ידע עצה שלמה שהוא דרך עץ החיים, והכל כפי מה שזכה לברר ולתקן זהמת הנחש - שכמו כן זכה לברר עצה השלמה שהוא דרך עץ החיים כנ"ל, שזהו עבודת האדם כל ימי חייו, שעל־ידי־זה זוכה לאחר התחיה לדעת דרך עץ החיים. כי בחייו אי אפשר בשום אפן להכלל בעץ החיים אפלו אם הוא צדיק גדול, מחמת חטא אדם־הראשון שנגזר עליו המיתה לדורות, כי מחמת החטא אי אפשר להגוף להיות נכלל בהנפש בשלמות, כי אם לאחר התחיה:

נמצא שתחית המתים הוא כפי הברור שמבררין העצה השלמה מהמותרות המבלבל את המח, שהוא בחינת "בעצבון תאכלנה", כנ"ל, שמשם כל הפרנסה כנ"ל. וזה שקבעו הזכרת הגשמים והפרנסה בתחית המתים (ברכות כו:), בחינת מכלכל חיים בחסד מחיה מתים ברחמים רבים, כי הכל אחד, כי תחית המתים היא בחינת כלליות גוף ונפש יחד באחדות גדול לעתיד, שזה עקר תכלית שלמות העצה - לכלל בעץ החיים, כי הכל אחד כנ"ל, שמשם נמשך הפרנסה, כי עקר הפרנסה נמשכת מברור שלמות העצה, כנ"ל: