# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/61/1/

וזה בחינת אכילת מצה בפסח, כי ידוע, שיציאת מצרים הוא התגלות הדעת (פרי־עץ־חיים, חג־המצות, פרק א), ועל־כן אז זכו לשלש השפעות אלו, שהם: באר, ענן ומן, שיוצאין מן הדעת (שער מאמרי רשב"י אדרא זוטא סג:). וזה בחינת שלש מצות של פסח, כנגד שלש השפעות הנ"ל שיוצאין מן הדעת, שהוא בחינת מצה, כי מצה היא בחינת דעת, בחינת משה, כמו שאמר רבנו (בסימן נו), שמצה היא בחינת 'מחלקת לשם שמים' (אבות ה, יז), שהוא בחינת משה, בחינת מ' חלקת ש' מאי ה' לל, עין שם. ועל־כן השלש מצות הם: כהן, לוי וישראל (פרי־עץ־חיים, שם ו), שהם בחינת: חסד, גבורה, תפארת, בחינת שלשה אבות, שהם בחינת: באר ענן ומן, כמו שמבאר שם (באות א).

וזה בחינת השתי כוסות ששותין לפני האכילה שאומרים עליהם ההגדה - זה בחינת 'חד עאל בין תרין', הינו ההגדה, שהוא בחינת תקון הדעת, תקון הברית. ועל־כן אומרים אותה בקול רם, כי ההגדה היא בחינת (דברים ד, יג): "ויגד לכם את בריתו" (סימן כ), הינו בחינת מלחמת עמלק, ועל־כן כל ההגדה מדברת מזה, ועל־כן היא נאמרת על שתי כוסות הראשונים, בחינת 'חד עאל בין תרין', כי הכוסות הם מועילים לתקון הברית ללחם מלחמת עמלק, כי היין הוא תקון הדעת [כמו שכתב רבנו (שם)]. ועל־כן אחר כך אוכלים הסעדה שהוא בחינת ההשפעה, בחינת (שמות טז, כב): "לחם משנה" הנמשך על־ידי תקון הברית. ועל־כן כופלים המצות ופורסין משניהם, בחינת "לחם משנה" הנ"ל.

וזהו בחינת השתי כוסות האחרונים שאומרים עליהם השירות ותשבחות, זה בחינת 'תרין דינקין לחד', כי ההגדה האחת שאומרים קדם הסעדה היא בחינת מלחמת עמלק, כנ"ל, כמו שאנו אומרים שם (דברים כו, ה־ז): ארמי אבד אבי ונצעק וכו' וירעו אותנו וכו' וישמע את קלנו - שכל הענויים והמלחמות שהיו לנו במצרים - הכל היו להנצל מפגם הברית, שהוא טמאת מצרים, אבל אחר הסעדה אומרים שירות ותשבחות על שנצלנו מן המלחמה וזכינו לתקון הברית, ועל־כן היא בחינת 'תרין ינקין לחד', ששבת, שהיא בחינת בטול הרע ושביתתו, יונק לחם משנה על־ידי תקון הברית, שעל־ידו נעשה בחינת שבת, דהינו בטול הרע. וזה בחינת הסדר שאומרים אחר הסעדה, שהוא שירות ותשבחות על שנצלנו מן המלחמה כנ"ל, שהוא בחינת שבת כנ"ל, ועל־כן אומרים רב שירות ותשבחות הנאמרות בשבת, דהינו 'נשמת' ו'הודו'. ובחינת שבת הנ"ל מקבל לחם משנה על־ידי התגברות המלחמה ותקון הברית כנ"ל. וזהו בחינת השתי כוסות ששותין אחר הסעדה בשעת שאומרין הסדר השני, בבחינת 'תרין ינקין לחד', כנ"ל.