# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/61/2/

ועל־כן חמץ בפסח במשהו (פסחים ל.). כי כל האסורין שבתורה בששים (עבודה־זרה סט.), שעל־ידי בחינת 'עגולא ורבוע' שהוא בחינת שבת (זהר ח"א ה:) - הם נבטלים, כמו שכתוב שם (סימן נט, אותיות ג־ד). אבל חמץ, שהוא בחינת פגם הדעת, אין לו שום בטול, כי מאחר שהדעת נפגם, על־ידי־זה נתקלקל בחינת השבת, שהוא בחינת 'עגולא ורבוע', בחינת בטול האסור בששים, כי השבת מקבל כח מהדעת כנ"ל, גם נתקלקל בחינת המשפט, דהינו חמימות הלב ששורף ומבטל את הרע, כי עקר חמימות הלב הוא על־ידי הדעת [כמו שכתב רבנו במקום אחר (סימן כא)], על־כן אין להחמץ, שהוא בחינת פגם הדעת, שום בטול, רק צריך לבערו לגמרי, וכמו שכתב רבנו, שצריך לזהר מאד שלא להחמיץ את המח בתאוות והרהורים, כי משם באים כל הפגמים, כי הכל תלוי בהדעת, על־כן צריך לבער לגמרי כל המחשבות רעות שהם בחינת חמץ כנ"ל, ולגער בהם בבחינת (תהלים סח, לא): "גער חית קנה" (זהר פנחס רנב.), כמו שכתוב במקום אחר (בסימן ה).

ועל־כן שעור חמוץ הוא ח"י מינוטין (דקות) (ארח חיים, סימן תנט, סעיף ב), כי חמץ הוא סטרא דמותא (זהר פנחס רנב.), כי הוא פגם הדעת, שהוא בחינת חיים, ועל־כן לכתחלה צריך לזהר אפלו מרגע כל שהוא (שלחן־ערוך שם), כי צריך לברח מאד מחמץ, דהינו ממחשבות רעות כנ"ל, אבל השעור הוא ח"י מינוטין, כי אז נתחמץ, דהינו סטרא דמותא הפוך החיים, דהינו הדעת, כנ"ל.

ועל־כן השעור שוה עם שעור מליחה שהוא גם כן ח"י מינוטין (יורה דעה, סימן סט, סעיף ו), כי המליחה היא בחינת תקון הברית, בחינת (במדבר יח, יט): "ברית מלח עולם", ועל ידה נפלט בחינת דם נדות, דהינו פגם הברית (ספר הלקוטים, תזריע ט), ועל־כן הוא גם כן ח"י מינוטין, בחינת תקון הברית, שהוא בחינת חיים, בחינת תקון הדעת.