# הלכה ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/62/

ענין מצה

על־פי מה שכתב רבנו, נרו יאיר, שהשמחה היא רפואה לכל החולאות. (לקוטי תנינא סימן כד) כי כל החולאת באין מן קלקול השמחה, כי עשרה מיני דפיקין (תקוני זהר קה.) מקבלין חיות מן עשרה מיני נגינה, שהם בחינת השמחה, עין שם.

גם כתב (שם סימן כג) על פסוק (ישעיה לה, י): "ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה", שעקר שלמות השמחה כשמכריחין ותופסין גם היגון ואנחה לתוך השמחה, שגם היגון ואנחה בעצמו יתהפך לשמחה, כי כשאדם שמח אזי היגון ואנחה עומד מן הצד, כי בשעת שמחה בודאי אין לו יגון ואנחה, אבל שלמות השמחה לחטף דיקא את היגון ואנחה לתוך השמחה, שגם היגון ואנחה יהיה שמח להפך כל היגונות והאנחות לשמחה, כדי שיהיה נעשה היגון ואנחה מרכבה לקדשה; עין שם היטב.