# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/62/3/

וזה בחינת עשר מצוות הנוהגות בפת (ירושלמי סוף פרק א דחלה), ועשר תבות בברכת 'המוציא' (עין שלחן ערוך סימן קסז, סעיף ד), כי בכל השנה החמץ מתר, כמובא בזהר (תצוה קפג:), מאחר שכבר קבלו אסותא בפסח וכו', אך נצטונו עשר מצוות בפת, כדי להמשיך על ידם בחינת עשרה מיני נגינה, בחינת שמחה על־ידי האכילה, כי האכילה צריכה להיות בקדשה בבחינת שמחה, כנ"ל. כי אף־על־פי שאוכלים חמץ, אף־על־פי־כן כבר התר ונתתקן על־ידי אכילת מצה אסותא בימי הפסח (כמו שכתוב בזהר כנ"ל), ואזי נמשך השמחה על־ידי עשר מצוות ועשר תבות שבברכת המוציא, כנ"ל, כי האכילה היא תקון חטא אדם־הראשון שפגם בנצוצי קרי, שעל־ידי־זה נתערב טוב ורע, ועל־ידי האכילה מבררים ברורים ונתתקן, ועל־כן צריכין שיהיה האכילה בבחינת שמחה, בחינת עשרה מיני נגינה שהם התקון על זה, כנ"ל.