# הלכה ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/63/

ענין יציאת מצרים ואכילת מצה ואסור חמץ במשהו

על־פי המאמר "ראיתי והנה מנורת זהב" וכו' (בסימן ח), עין שם כל המאמר, שכלו סובב הולך על ענין יקר הגנוחי והאנחה של איש הישראלי, שהוא שלמות החסרונות וכו', עין שם היטב. כי על־ידי הגנוחי והאנחה, שהוא בחינת אריכת הרוח, בחינת ארך אפים, על־ידי־זה ממשיכין רוח חיים להחסרון, ועל־ידי־זה נשלם החסרון.

אך מהיכן מקבלים הרוח חיים? הוא מהצדיק הדור, כי ממנו תוצאת הרוח חיים לכל אחד, כי עקר הרוח חיים הוא בהתורה. וזה בחינת רוח צפונית המנשבת בכנור של דוד (ברכות ג:) שהיה בו חמשה נימין כנגד חמשה חמשי תורה (זהר צו לב.), אשר משם הרוח חיים, בחינת 'חמשה אוני אית לראה' וכו' (חלין מז.).

והרשעים החולקין על הצדיק הם ממשיכין אריכת הרוח שלהם מהרב דסטרא־אחרא, בחינת עשו, בחינת (בראשית לג, ט): "יש לי רב" וכו', והרוח שלהם גדול בשעתו, בחינת (תהלים קמח, ח): "רוח סערה", אך לסוף 'מסער גופיה ונשמתיה', בחינת (דברים ז, י): "להאבידו" וכו'. ועל־כן אסור להתגרות בהם (ברכות ז:), כי מחמת שהרוח שלהם גדול בשעתו יכול להזיק לו, חס ושלום, בחינת (תהלים י, ה): "כל צורריו יפיח בהם", בחינת (חבקוק א, יג): "תחריש בבלע רשע צדיק ממנו", 'בבלע' ממש, כי הוא בולע אותו, חס ושלום, על־ידי אריכת הרוח שלהם, שהוא גדול בשעתו כנ"ל, כי צדיק ממנו בולע, אם לא מי שהוא צדיק גמור או שמקרב לצדיק כזה, שהוא צדיק גמור, אז אינו מתירא מהם כלל.

וצדיק גמור הוא מי שכבר ברר כל הארבעה יסודות, והכניע ובטל הרע שבהם לגמרי עד שאין בו שום רע כלל. ואז הוא יכול להיות (תהלים קמז, ו): "משפיל רשעים עדי ארץ" וכו', כי הוא יכול להוריד עצמו לתוך הצנור של הרשע, שהוא המדה רעה שהגביר עליו הרשע ולהכניעו ולהשפילו וכו', ולברר הארבעה יסודות זוכין על־ידי תורה ותפלה, הינו על־ידי למוד הפוסקים על־ידי שמבררין הכשר מן הפסול וכו', על־ידי־זה מבררין הטוב מן הרע, מכל הארבעה יסודות וכו', אך השכל הזה לברר את ההלכה פסוקה, זה השכל מקבלין על־ידי התפלה שמשם יוצא מעין החכמה וכו', כי תפלה היא בריאה בכח, ותורה היא בחינת בריאה בפעל, וכו' (עין שם כל זה היטב).

ומבאר שם בסוף המאמר על פסוק (תהלים פא, יא): "אנכי ה' אלהיך המעלך מארץ מצרים הרחב פיך ואמלאהו". כי בחינת אריכת הרוח חיים להשלים החסרון הוא בחינת מלא פום וכו', עין שם, ובמצרים שהיו קדם קבלת התורה, שמשם תוצאת הרוח חיים כנ"ל, על־כן קדם יציאת מצרים נאמר (שמות ו, ט): "מקצר רוח", הפך אריכת הרוח וכו'. וזהו "אנכי ה' אלקיך המעלך מארץ מצרים" וכו' אז "הרחב פיך ואמלאהו", בחינת מלא פום, בחינת אריכת הרוח וכו', עין שם.