# י

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/63/10/

וזה בחינת קרבן פסח, שעל ידו היה עקר מכות בכורות, כמו שכתוב (שמות יב, יג-כג): "וראיתי את הדם ופסחתי עליכם וכו' ועבר ה' לנגף את מצרים" וכו'. כי עקר הקרבן הוא לברר רוח האדם מרוח הבהמה, דהינו לברר בחינת רוח חיים דקדשה מבחינת רוח סערה, רוח הטמאה, כי ישראל ועובדי כוכבים הם בחינת אדם ובהמה, כידוע (זהר בראשית מז.), כי 'אתם קרויין אדם ואין העובדי כוכבים קרויין אדם' (יבמות סא.), ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל (קהלת ג, יט), כי כלם יש להם בחינת הבל, שהוא בחינת הבל פה של המשכת הרוח חיים על־ידי אנחה להשלים החסרון. כי גם אמין דעלמא (אמות העולם), שהם בחינת בהמה - יש להם גם כן בחינת אריכת הרוח, שהוא הבל פה כנ"ל, אבל "מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה הירדת היא למטה לארץ" (שם ג, כא), כי רוח האדם, בחינת אריכת הרוח של ישראל, שהוא רוח חיים דקדשה - עולה למעלה, ומקבל וממשיך רוח חיים מן הקדשה מחי־החיים, ורוח הבהמה הירדת למטה, כי אריכת הרוח של הבהמה, בחינת האמות העובדי־כוכבים - היא יורדת למטה לארץ, כי אין להם שום חיות, כי הם בחיים קרויים מתים (ברכות יח:), כי רוחם היא רוח סערה, שהוא רק גדול בשעתו לפי שעה קלה ולסוף מסער גופיה ונשמתיה וכו' (תקוני־זהר לה:).

כי רוח הבהמה היא בבחינת אריכת הרוח סערה שממשיכין העובדי כוכבים על־ידי אנחה, כנראה בחוש, שרוח ונשימה של הבהמה גדול מאד, כי הם הומים וגונחים בקולם תמיד, ואין להם דבור, רק קול, וכל קולם הוא כמו מי שגונח ומתאנח בקול גדול ומאריך הרוח והנשימה מאד, כנראה כל זה בחוש. הינו שהם בבחינת אריכת הרוח של העובדי כוכבים, שהוא גדול בשעתו, בחינת רוח סערה, אבל לסוף מסער גופיה וכו'. ועקר הקרבן הוא בשביל זה - לברר רוח האדם מרוח הבהמה (שער הגלגולים לח), בבחינת "מי יודע רוח בני האדם העלה היא למעלה ורוח הבהמה הירדת" וכו', כי על־ידי החטא, נמשך, חס ושלום, אחר רוח הטמאה, בחינת "רוח סערה", דהינו שנתערב רוח חיים דיליה, שהוא בחינת רוח האדם - ברוח הבהמה, ועל־כן 'הרשעים בחייהם קרויים מתים' (ברכות יח:), מחמת שנסתלק מהם הרוח חיים וכו'.

ועל־כן תקון החוטא על־ידי הקרבן, שעל־ידי־זה נתברר רוח האדם מרוח הבהמה, ואז יש לו כח להמשיך הרוח חיים, על־ידי האנחה שמתאנח ומתחרט על החטא בשעת הבאת הקרבן.

וזה בחינת קרבן פסח כדי לצאת מטמאת מצרים, ועל־כן מביאין מן הכבשים ומן העזים, כי שעיר עזים זה בחינת "עשו איש שעיר" (עין זהר חלק ב' רסט.). וכן כבש הוא בחינת שערות, בחינת ציצית שעושין משער כבשים, שהם בחינת שערות, (כמובא בסוף מאמר הנ"ל). ומאלו מביאין לקרבן פסח, כדי להכניע עשו איש שעיר, בחינת רוח סערה, בחינת הרב דקלפה, שהוא בחינת בכור דסטרא־אחרא וכו' כנ"ל, ולברר משם רוח חיים דקדשה, בחינת רב דקדשה, שהוא בחינת בכורי ישראל.

ועל־כן על־ידי הקרבן פסח, על־ידי־זה פסח ה' על הפתח וברר והציל בכורי ישראל מבין בכורי מצרים, שהוא בחינה הנ"ל, בחינת ברור הרוח חיים דקדשה, שהם בחינת "בכורי ישראל" מתוך הרוח סערה, שהם בחינת "בכורי מצרים" - אשר בהם שלט המשחית, שהוא הרוח סערה בעצמו שהרג אותם, כי הרוח סערה בעצמו נוקם בהם לבסוף, כי לסוף מסער גופיה ונשמתיה וכו', כנ"ל.

וזה בחינת (שמות יב, יג): "וראיתי את הדם ופסחתי עלכם" וכו', וזה בחינת (יחזקאל טז, ו): "ואעבר עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואמר לך בדמיך חיי ואמר לך בדמיך חיי". כי רוח סערה הוא בחינת עשו שהיה אדמוני, בחינת דמים, וצריך לברר הרוח חיים מתוך הרוח סערה - לקלקל הצנור של הרשע ולברר מתוכו הרוח חיים, שזה בחינת זריקת דמים של הקרבן על גב המזבח - לברר ולהעלות הדמים שיהיו נתתקנין ונתבררין מהם בחינת הרוח חיים דקדשה. וזהו בחינת "בדמיך חיי", כי דיקא על־ידי הדמים יהיה נמשך חיים בחינת הרוח חיים דקדשה, כי מתקף הדמים, שהם בחינת רוח סערה - משם מבררין בחינת הרוח חיים וכו', כנ"ל.