# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/63/11/

וזה בחינת ספירת־העמר שסופרין (ויקרא כג, טו): שבע שבתות תמימת תהיינה - שהם ארבעים ותשעה יום - ממחרת השבת... עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום (שם כג, טז), ועל־ידי־זה נטהרין מטמאת מצרים, כי ששת ימי המעשה הם חסרים ואין להם שלמות כי אם על־ידי שבת, שהוא תכלית מעשה שמים וארץ, שהוא מחיה כל ששת ימי המעשה, כנודע (זהר יתרו פח.). וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה י, ט): "ויכל אלקים ביום השביעי" וכו' (בראשית ב, ב), 'מה היה העולם חסר? - מנוחה, בא שבת, בא מנוחה, כלתה ונשלמה המלאכה', נמצא, שששת ימי המעשה אין להם שום חיות כי אם על־ידי שבת, כמובא (פרי־עץ־חיים, הנהגת הלמוד), ששלשה ימים שאחר שבת מקבלין חיות משבת שעבר ושלשה ימים מקמי שבתא מקבלין חיות משבת הבאה, נמצא, שמעצמן הששת ימים הם חסרים הרוח חיים.

ועל־כן הם בבחינת אנחה על החסרון, כי עקר אחיזת האנחה הוא בששת ימי החל שהם חסרים מן הרוח חיים, שאז צריכין להתאנח להמשיך הרוח חיים להשלים החסרון של ששת ימי המעשה משבת, ששם עקר החיים, כמו שאומרים (מוסף לשבת): 'טועמיה חיים זכו'. כי שבת הוא בחינת שלמות, כמו שכתוב בזהר הקדוש (זהר יתרו פח.): 'שמא דאיהו שלים מכל סטרוי' (השם שהוא שלם מכל צדדיו). כי 'שבת הוא שמא דקדשא בריך הוא' (שבת היא שמו של הקדוש ברוך הוא); ששם אצל השם־יתברך עקר השלמות, כי כל הדברים שב עולם כלם חסרים ואין להם שלמות, כי אם על־ידי הרוח חיים שמקבלין מהשם־יתברך ברוך הוא, שהוא יתברך, כביכול - שלם בכל מיני השלמות, וזה בחינת וא"ו (ששת) ימי המעשה, שהם בחינת ו' (תקוני זהר צ.), שהוא המשכת הרוח, כי אז צריכין להמשיך ולהאריך רוחיה, בחינת אנחה על החסרון, כדי להמשיך הרוח חיים משבת, שהוא (שמות לא, טז): "ברית עולם", בחינת יוד, כמובא, ונעשה מלאפום, שהוא יוד וואו, שזהו בחינת הרוח חיים דקדשה (כמבאר במאמר הנ"ל).