# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/63/14/

ועל־כן על־ידי המנין דקדשה, שהוא ספירת־העמר, שסופרין הימים עד חג־השבועות, כדי לצאת מטמאה לטהרה לזכות לקבלת התורה בשבועות. נמצא, שהוא בחינת אנחה דקדשה, שמתאנחין ומתגעגעין לזכות ליום החמשים, שהוא קבלת התורה, שמשם עקר השלמות, כי משם עקר הרוח חיים כנ"ל, על־כן על־ידי המנין והספירה, על־ידי־זה דיקא יוצאין מטמאה לטהרה, דהינו שיוצאין מרוח הטמאה וזוכין לרוח טהרה, רוח חיים דקדשה, על־ידי שמגביהין בחינת המנין והמספר אל הקדשה, על־ידי שמונין הימים לזכות לקבלת התורה שמשם עקר שלמות החסרון, שהוא בחינת מנין, כנ"ל (באות יג).

ועל־כן סופרין אל הנפת העמר שעורים. 'עמר שעורים' זה בחינת שמכניעין עשו איש שעיר, ומגביהין הרוח חיים שנבלע בתוכו אל הקדשה. ועל־כן מגביהין אותו בכל הששה קצוות, כי המשכת הרוח חיים הוא בחינת ואו, כנ"ל (באות יא). וזה בחינת 'מוליך ומביא כדי לעצר רוחות רעות' - מעלה ומוריד כדי להעביר טללים רעים (מנחות סב.), הינו כדי להכניע הרוח רעה, רוח הטמאה, ולברר משם הרוח חיים דקדשה מתוך הרוח סערה, שהוא בחינת שעורים, לשון סערה, כמו שכתוב (דברים לב, ב): "כשעירם עלי דשא", כי שעורים הוא מאכל בהמה (סוטה יד.), שהוא בחינת "רוח הבהמה הירדת למטה" - שהוא בחינת הרוח סערה, כנ"ל (באות י). ועכשיו מגביהין ומניפין העמר שעורים, כדי להכניע הרוח סערה ולהגביה הרוח חיים לברר מתוכו, כנ"ל.

ואז מתחילין לספר הימים - כדי לקשר מספר הימים שהם בחינת חסרון כנ"ל אל הרוח חיים דקדשה, ששם עקר שלמות החסרון של כל המנינים והמספרים שבעולם, ואי אפשר להשלים החסרונות של המספרים - כי אם על־ידי בחינת ספירת־העמר, על־ידי שמקשרין המנין למעלה מהמנין, ששם שלמות כל החסרונות, כי ממנו תוצאות חיים וכו', כנ"ל. ועל־כן סופרין משבת לשבת, ממחרת השבת עד ממחרת השבת, כי יום טוב נמי איקרי שבת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מנחות סה:), כי עקר שלמות המנין הוא על־ידי שבת, כנ"ל (באות יא).