# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim3/609/63/15/

וזה בחינת "תספרו חמשים יום". ובאמת אין סופרין רק מ"ט יום, אך באמת עקר התקון והשלמות של כל החסרונות, שהם בחינת מנין ומספר, הוא על־ידי בחינת יום החמשים, שהוא קבלת התורה כנ"ל, כי יום החמשים, שהוא שער החמשים (פרי עץ חיים, חג השבועות), הוא בבחינת למעלה מהמנין למעלה מהבריאה, כי אי אפשר להשיגו בזה העולם. ועל־כן נאמר במשה (תהלים ח, ו): "ותחסרהו מעט מאלקים". כי איתא (ראש־השנה כא.), שמשה זכה למ"ט שערי בינה, אבל שער החמשים לא השיג עד לעתיד (זהר משפטים קטו.). ומחמת שלא השיג עדין שער החמשים - נאמר עליו (תהלים ח, ו): "ותחסרהו מעט מאלקים", כי עדין נחסר לו מעט, כי עקר השלמות הוא בשער החמשים, שהוא למעלה מהבריאה וכו' כנ"ל, אבל באמת אי אפשר להשיגו בזה העולם. ומשה רבנו זכה להשלים ולהגביה כל החסרונות למעלה למעלה, עד שהיה בחינת כל החסרונות - נשלמים והיו סמוכים ממש לשלמות החסרונות, שזהו בחינת מ"ט שערי בינה, שהם סמוכים בתכלית - לשער החמשים - שמשם תכלית השלמות. כי זה עקר התכלית, שיהיו החסרונות שהם בחינת כלל העולם, סמוכים ממש לבחינת שלמות כל החסרונות, כי בחינת שלמות בעצמו, שהוא שער החמשים, אי אפשר להמשיך בזה העולם שלא יתבטל העולם, וזה בחינת "תספרו חמשים יום" - שצריכין לקשר ולהעלות כל המספרים עד יום החמשים, ואז נכללין החסרונות בהשלמות וממשיכין הרוח חיים משם להשלים החסרונות הכלולים בהמספרים של זה העולם, שעל־ידי־זה יוצאין מטמאה לטהרה, שזוכין לצאת מן רוח הטמאה רוח סערה וזוכין לרוח חיים דקדשה וכו', כנ"ל.